אלוף בצלות ואלוף שום

אודות המחזה המחזה בשלמותו תגובות וביקורות לכל המחזות

מחזמר על פי בדיחה עממית בחרוזים מאת חיים נחמן ביאליק

כתבה לאה נאור
הלחין דב זלצר


המשתתפים:

אלוף בצלות: צעיר וסקרן, וכמו כל הצעירים
רוצה להכיר מקומות אחרים.
אוהב מסעות,
רודף הרפתקאות,
ובדרך רואה ניסים ונפלאות.

אלוף שום: בכל אגדה צריך גם איש רע,
רודף בצע, טיפש, ואיום ונורא.
וכמו בכל אגדה סופו יהיה רע.
אך הוא ילמד את הלקח. תהיה לו ברירה?

המלכה: רוצה למלוך על המדינה כולה,
אבל בינתיים מולכת רק על המלך שלה.

המלך: מלך מוזר על אי מוזר,
טוב לב, קצת עייף, לא מבין שום דבר.

זקן החכמים: זקן ונכבד ויודע לדבר.
לכל מה שקורה יש לו הסבר,
והוא מדבר ומדבר ומדבר,
ויודע להסתיר, פחות או יותר,
שהוא לא מבין בכלל מה הוא אומר.

שני מְסַפרים: זריזים ונאים ויוצאים ובאים,
הכל הם יודעים והכל הם רואים,
וכל מה שהם יודעים או רואים או זוכרים
הם תיכף מספרים.

שליח:   כששואלים אותו – הולך. לפעמים גם חוזר.
מה שאומרים לו להגיד בערך הוא אומר.

ועוד תפגשו כאן סקרנים ורקדנים וחברים וגם זרים
ומלווים וזמרים וחכמים...ואחרים,
וכל מי שתמיד מצליח להיכנס לסיפורים.

(בכל הצגה ראויה לשמה
יש שיר פתיחה במקום הקדמה)

המחזה לצפייה ביוטיוב:

חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי

(תודה רבה ליאיר אבן זוהר, שיידע אותי על קיום המחזה בשלמותו ושלח לי את הקישורים)

מערכה ראשונה
(ההצגה מתחילה בערך כאשר בן המלך יוצא לדרך,
על הבמה ההומה עוברים עכשיו, בן המלך וכל מלוויו
וכולם שרים בשמחה את שיר הפתיחה)

שיר פתיחה

הנסיכים בכל הסיפורים,
לאן הם נודדים?
מה הם מחפשים בעצם?
הנסיכים הצעירים בכל הסיפורים
שנודדים תמיד מעבר להרים?

אולי חלום מתוק,
אולי כוכב רחוק,
אולי פשוט איזו חכמה תמימה,
קשה לדעת מה.

כל הדרכים מלאות בנסיכים.
לאן הם נודדים?
מה הם מחפשים בעצם?
הנסיכים הצעירים בכל הסיפורים
שנודדים תמיד מעבר להרים?

אולי כוכב זוהר,
אולי מקום אחר,
אולי פשוט איזו חכמה תמימה,
קשה לדעת מה.

 

(ואחריהם עוברים
שני המְסַפרים,
גם הם ממהרים לצאת
אחד מְסַפֵּר אלף והשני מְסַפֵּר בֵּית).

מספר א' (לקהל)
בן אחד המלכים יוצא בארץ לְשׁוּטוֹ
מספר ב'
לאסוף חכמה ודעת
ולשים בילקוטו.

בן המלך
(מביט בקהל וכאילו מתנצל)
כמו שעושים עכשיו כל בני המלכים
היפים
והטובים
והמבורכים.

(הוא נודד, ואיתו כל המלווים והחברים,
והטבח והשליח, וגם שני המספרים).

מספרים - עברנו בכל חמש היבשות
- טיילנו בארצות הישנות והחדשות
מלווים - ביקרנו באיים והפלגנו בימים,
- צלחנו נהרות ועברנו אגמים.

- ראינו ארצות רחוקות וקרובות
בן המלך - אספתי חוכמה ודעת
- כאסוף ביצים עזובות.

 

 

חכם ביום וחכם בלילה

מספרים, בן המלך, מקהלה

הוא היה חכם ביום
והיה חכם בלילה.
הוא ידע מה יש למטה
וידע מה יש למעלה.
הוא הבדיל בין אור לחושך,
בין לבן לבין שחור
והבין מה לפנים וגם ניחש מה מאחור.

- זה קשה. זה מסובך!
- אך הוא היה חכם כל כך.

הוא היה חכם בבוקר
וחכם בצהריים.
הוא הבחין בין יום ולילה
ובין ארץ ושמיים,
והבדיל בין סוס אציל
לבין גדי לבן וצח,
ובין כוס פשוטה של מים
לבין יין משובח.

- זה קשה. זה מסובך!
- אך הוא היה חכם כל כך.

כן, הוא היה חכם בלילה
והיה חכם ביום
והבדיל, בדרך כלל
בין מלחמה לבין שלום
לפעמים ידע אפילו
להבדיל בין טוב לרע.
בקיצור: חכם כמוהו
לא היה ולא נברא! 



מספרים - אחרי שבעה שבועות בערך
- הוא ראה שהגיע כבר
- עד קצה הדרך.
- כי מרוב החכמות שבלע
- הבטן שלו הלכה וגדלה.
בן המלך לא ידעתי שחכמה היא כל כך כבדה.
מילאתי בה תיק. תרמילים. מזוודה.
לא שכחתי לשים גם בכל הכיסים
דברי חכמה וסודות כמוסים,
וממה שנשאר יש לי פה חבילות
של חכמות קטנות וחכמות גדולות.
לא נשאר לי מקום בשום כיס ושום צרור.

מספרים - סימן
- שצריך כבר

- לחזור!


- עוד לא גמר לארוז במזוודה אחרונה

- את קצה החכמה וזנב הבינה

- פתאום...

(פתאום בא שליח, דפק ונכנס)
שליח אדוני בן המלך, אל תכעס.
שמעתי שיש עוד אי אחד שבו לא ביקרת.
בן המלך מה אמרת?!
שליח אמרתי שזה אי מיוחד! אי מוזר.
בן המלך שאף בן מלך עוד לא חקר?
אז מי יודע את החכמות הגדולות והנצורות...
שליח ואת כל מה שתמצא שם בתוך האוצרות!
בן המלך רעיון כזה עוד לא היה
לעלות לאנייה.

(הם עלו לאנייה בשעה מוצלחת
ובינתיים שרו בערך ככה: )


אנחנו ממשיכים

מי אמר שזה נגמר?
יש עוד הרבה דרכים.
תפסיק, גילינו אי חדש,
אנחנו ממשיכים.

לא גומרים ולא חוזרים
תמיד ישנו עוד שביל
ואנו חייבים לבדוק
לאן השביל מוביל.

- אוף, אני כבר מת לחזור
שבעתי כבר דרכים.
- תפסיק, גילינו אי חדש
אנחנו ממשיכים.

 מספרים - ובאותו היום
- ובשעה ההיא

- הרמנו את העוגן והפלגנו אל האי.


האניה הגיעה אל אי משונה ומוזר.
כל דבר בו הפוך
בו הפוך כל דבר.
אבל בן המלך אינו מתרגש.
אי קצת הפוך
שום דבר. מה יש?

מספרים - כשהגיע בן המלך אל האי המוזר
- התפלא

- מאוד


- הלוא אין כאן שום דבר.

 

 


הבדל לא גדול

בן המלך, מלחים, מקהלה

הדברים קצת משונים,
ההבדל לא גדול,
רק השמאל פה ימין
הימין דווקא שמאל
האתמול הוא מחר,
המחר הוא אתמול.
העיגול מרובע,
המרובע הוא עגול.

אך בסך הכל ההבדל לא גדול,
ההבדל לא גדול בסך הכל.

העץ פה צומח דווקא מן הנוף,
הסולם פה הפוך, החליל פה הוא תוף,
החול פה הוא ים והים פה הוא חוף
וכל התחלה מתחילה מהסוף.

אך בסך הכל ההבדל לא גדול.
ההבדל לא גדול בסך הכל.

וזורם לו נהר מן העמק להר,
פיל רגיל על ענף מצפצף לו ושר.



בן המלך למה באתי בכלל?
סתם מסע מיותר.
לאסור את השליח!
הלוא אין כאן שום דבר!

(כשמתרגזים הנסיכים, מסכנים השליחים.
השליח נתפש וחשב: זה הסוף! אך פתאום היתה מהומה על החוף).

המספרים - אנשים ונשים והמון סקרנים
- להקות רקדנים. תזמורת מנגנים,
- נערות ונערים מנגנים ושרים,
- ילדים עם דגלים
- ואלות עם שוטרים.

(כאן השליח משתחרר ובורח, ובדרך הוא עוד צורח).

שליח לא להתקהל! זוזו לאחור!
יש לנו אורח, תנו לו לעבור.
המלך מחכה לו. זוזו לאחור!
תמיד אתם מפריעים במקום לעזור!
המספרים - לקחו שני שוטרים את הנסיך המבולבל,
- פינו לו דרך בתוך הקהל,
- אחריו צעדה כל הכבודה:
- המלווים עם התיקים והחבילות והמזוודה,
- הזמרים עם השירים והמנגנים עם הצלילים,
- וגם כל הסקרנים הקטנים והגדולים
- השוטרים המבולבלים, הילדים עם הדגלים,
- ואנחנו אתם. וכל ההמון
- בדרך העולה אל הארמון.

(באמצע האי יש ארמון מפואר
מוקף בחומה. הכל סגור ומסוגר.
מה עושים במקרים כאלה?
פשוט מאוד. דופקים בדלת.
ואז הדלת נפתחת. מופיע איש זקן.)

זקן החכמים (הוא האיש הזקן, מציץ בדלת ואומר: ( כן?
שליח איפה המלך?
זקן המלך ישן.
שליח אני...
זקן כן?
שליח המלך מחכה!
זקן אמרתי המלך ישן.
תמיד המלך ישן.
אין פה אף אחד! אין!

(הזקן סוגר את הדלת. מה עושים? חוזרים ומנסים.
השליח דופק שוב, ובשעה מוצלחת – הדלת שוב נפתחת. מופיע הזקן.)

זקן כן?
שליח אולי...המלכה
זקן (נבהל) אמרת המלכה?
שליח המלכה מחכה.
זקן מיד מיד...רק דקה דקדקה...
אם המלכה מחכה...אני...רק דקה...
(נכשל בזקנו, ממהר ובורח)
שליח תגיד לה שבא אורח!

(הזקן מוצא את המלכה, על ספה מפוארת,
יושבת ומתגנדרת,
וכל נערותיה רוקדות לפניה.
כי ככה זה בארמונות שבכל האגדות:
נערות המלכה היפות תמיד רוקדות.
הזקן מחכה עד שהריקוד יגמר, ואז הוא מחוה קידה ואומר: )

זקן הוד מלכותה, יש לנו אורח.
מלכה מה זה אורח?
זקן זה נסיך משונה ומוזר. נסיך זר.
מלכה אצלנו באי?
זקן בארמון.
מלכה נסיך זר?
(מהססת קצת, ובסוף מחליטה לחייך. זה מוצא חן בעיניה ועוד איך).
נהדר! כל כך משעמם פה, אף פעם לא קורה פה שום דבר.
אמרת נסיך זר? איפה הוא? מה הוא? מי הוא? מה הוא אמר?
זקן הוא קצת מוזר.
מלך מי מוזר?
זקן שום דבר! לא אמרתי שום דבר! להעיר את המלך?
מלכה אני אעיר אותו...נסיך חדש...הלוא זה ממש...

(המלך ישן כל הזמן בפינה. המלכה מטלטלת אותו ביד עדינה.)

מלכה קום! קום!! קום!!!!
(הוד מלכותו לא אוהב להתעורר. הוא מלמל חצי ישן חצי ער: )
מלך בשביל מה לקום? אין פה כלום! אף פעם אין פה כלום!
מלכה אמרתי קום! תתחיל להתמתח
(המלך קם, מתחיל להתמתח)
מלכה יש לנו אורח.
מלך מה זה אורח? לא צריך שום אורח! אני בורח.
מלכה אתה תיגש בנימוס לאורח ותגיד לו כמה שאתה שמח.

(המלך קם. יש לו ברירה? הרי המלכה אמרה.
ואז המלך רואה את האורח ועוצר.
האורח משתחווה עד הרצפה, ואולי קצת יותר,
כמו שצריכים לעשות כל האורחים
כשהם רואים מלכים)

מלך אורח? אורח? ברוך הבא...
מלכה הכנו לכם סעודה גדולה ורבה.
אין כמוה בעולם הזה...
מלך ואין כמוה בעולם הבא.

 

 

הזמנה לארוחה
מלך, מלכה, בן המלך

יש עוגות ויינות ומיני מטעמים,
דגי נהרות ודגי ימים,
דגים מקישון ופישון ודישון
ויין עתיק מימי אדם הראשון.

- טוב, אז נשב? אני די רעב.
- אורח רעב! זה מה שאני אוהב!

יש בשרים אדירים. אילו בשרים!
צלי אש מבושל בחלב ציפורים,
שפמנון ותמנון וצלופח משובח
ורוטב לבן, מפלאי אשף המטבח.

- טוב, אז נשב? אני די רעב.
- אורח רעב! זה מה שאני אוהב!

יש יינות לגוף ויינות לנשמה,
קורקבן ולשון ופרה אדומה,
עוגות, רקיקים, פירות מתוקים,
צפיחית בדבש, וגם המון צימוקים.

- טוב, אז נשב? אני די רעב.
- אורח רעב! זה מה שאני אוהב!

 

המספרים - עייפים ובלי טיפת כוח
- הם ישבו לאכול ולשתות ולשמוח.
- ואחר כך, בעיניים חצי עצומות
מנעימות שובע ומשבוע נעימות
התעטש המלך עיטוש של רצון
- והזמין
- את אורחו
- אל גן הארמון.

(המלך מחבק את האורח, מרחיק אותו מן המלכה
ויוצא אתו אל הגן לשיחה ארוכה: )

מלך אמור לי אורחי, הנסיך החכם
כבר טיילת בכל ארמונות העולם
ואכלת על שולחנות המלכים כולם
וטעמת ממטעמי כל מדינה וממלכה,
הגד לי את האמת...
(כאן המלכה מצטרפת לשיחה)
מלכה איך הייתה הארוחה?
המספרים - בן המלך התעטש עטישה קלה
וענה בענווה
- ובצניעות
- על השאלה.
בן המלך חי נפשי אם טעמתי בכל מדינה ופלך
מטעמים כמטעמי אדוני המלך.
כולם טעימים, ממתקים כולם,
אבל...אולם...אבל...אולם...
המספרים - הוא נתקל.
- כמו חמור העולה בסולם.
מלכה ואולם? ואולם? ואולם?
בן המלך ואולם במרק, או אולי בצלי
או אולי רק נדמה לי שזה בצלי
היה חסר לי אחד מן התבלים.
שאלתי את הטבח שלי, הוא אמר בצ...בצ....בצלים.
מלך (מתעטש) בצ...בצ...בצלים?
בן המלך בצ...בצ...בצלים!!!
מלכה אתה משתעל, או אתה מדבר?
ואם אתה מדבר,
מה אתה אומר?
בן המלך גברתי מלכת המדינה, ואדוני מלך המדינה,
המלאים חוכמה והגדושים בינה,
איך לא תכירו את הבצל, ירק הגינה?

(כאן בן המלך רומז למספרים,
והם ממהרים ושרים ומסבירים
את כל פלאי הבצל
בפרט ובכלל).

 

 

הבצל
(המספרים)

רק נולד וכבר הוא לובש מכנסיים
עומד על ראשו ורגליו בשמיים.
מתגנדר לו: כמה גדולים מעשי
ומה ירוקים מכנסי.

קצת גדל, ויש כבר שמלות עדינות לו,
המון כותנות כחולות ולבנות לו,
מתעטף לו ככה שכבה על שכבה
למעלה גלימה זהובה.

הבצל, ירק יוצא מן הכלל,
אומרים שלבצל גם טעם יוצא מן הכלל,
יוצא מן הכלל.

רק נסה עכשיו לנעוץ בו שיניים
דמעות אז יירדו מעיניך כמים
ותראה שלפתע הדופק דוהר
וגם הגרון קצת בוער.

הוא עקשן ואיננו שוכח,
תשלח בו סכין והוא איננו סולח
אם תפגע בו הוא יחזור ויכה
סופך אדוני שתבכה.

אך בלי ספק מלוך ימלכו הבצלי-לים
בסיר המרק ובארצות הצלי-לי
כי בעצם, צלי מבוצל בבצל
יוצא מן הכלל ובכלל.

הבצל, ירק יוצא מן הכלל,
אומרים שלבצל גם טעם יוצא מן הכלל,
יוצא מן הכלל.

 

 בן המלך הרשו לי לכבד אתכם בבצל
הוא תמיד איתי בתרמיל. לא! בסל!
(מחפש בסל. אין בצל)
מצטער. כנראה הוא איננו אצלי.
אך מחר יעשה טבחי את הצלי
מפולפל ומתובל, ומבוצל בבצלים.

המספרים - כי טוב מגע שיניים
- ממראה עיניים

בן המלך ואתם תטעמו מן הצלי שלו.
ואם ינעם לכם – טוב
ואם לא – אז לא.

המלכה כן תעשה.
המלך באמת. למה לא?

המספרים - כמובן שהכינו עוד ארוחה
וכולם נאספו לאכול בשמחה
צלי מבושל
- מעשה רוקח,
- עם גלדי בצל דקים
בשמן זהב רותח.
- הם ירדו על המטעמים
- כעיט על הפגרים.
- לא שומעים שום דבר.
הם לא מדברים.
- ורק המזלג
עובר בין הבתרים.
- ולסת לועסת
- ושן ננעצת.
- צנצנת נוצצת
- וכוס מתנפצת.
- מזלג מנקר
- וסכין קורצת
- ושפה מוצצת ומתמצמצת
- והפיקה בגרונם מתרוצצת.
- פיקות עולות
- פיקות יורדות
- כמרוצת עכברים
בתוך מלכודות.
- הם לא חושכים את נפשם
- מעמל ויגיעה.
- מעבידים בפרך
- את בית הבליעה
- ואת הלשון
- ואת השיניים
- ואת הקיבה
- ואת הלחיים.
- עד שזרחו פניני זיעה על הקרחת
- משפע תענוג
- ומרוב נחת.


כפתור ופרח

מקהלה כפתור ופרח! כפתור ופרח!
לא בא כבושם הזה מימי תרח!

 

מלך והנה גם הוא בכבודו ובעצמו
בן המלך האין מראהו יפה כיפי טעמו?
הרשו לי ואגיש לכם אותו במתנה
והיה לכם למאכל, וגם לשתול בגינה,
ותזכרו גם אותי, עבדכם הדל,
כשתאכלו צלי עם בצל.

מלך תודה.
מלכה זה יוצא מן הכלל.

(המלך מעז ושולח יד
ולוקח מן הסל בצל אחד.)

מלך עוד לא ראינו פרי מוזר כזה.
מלכה רק איש חכם ונבון יגיד לנו מה זה.
מלך אני!
מלכה אתה?!
מלך אני...אשאל את הזקן הכי זקן,
והחכם הכי חכם,
והנכבד הכי נכבד

(הזקן כבר עומד ומחכה בצד)

זקן כן....כן...מיד.

מלך (מראה לו בצל) מה זה?

זקן רגע אחד.
קודם צריך לבדוק אותו, להפוך מצד אל צד
למשש קצת באצבע, למעוך קצת ביד.

כולם נו?

זקן להריח בנחיר הימני, אחר כך בנחיר השמאלי,
לבדוק אותו כמו שבודקים מרגלית,
בלשון, בציפורן, בשתי הידיים.
שפופרת! סכין! שני זוגות משקפיים!

(המכשירים מובאים, והזקן עושה במכשירו פלאים).

כולם נו? נו?

זקן צריך גם להפשיט את כל השמלות,
לפצל את בטנו פצלות פצלות,
ללקק בקצה הלשון בזהירות
(מעווה את פניו בתנועת חן)
אכן!

כולם נו! נו!! נו!!!

זקן יש בו מן המרירות שבחריפות
ומן החריפות שבמרירות
מן הרוך שבקושי ומן הקושי שברוך,
מן התוך שבקליפה ומן הקליפה שבתוך.
ריחו איננו כריח הקינמון,
טעמו לא כטעם הכמון,
הוא יצא מכלל צנון ולא בא עד חזרת
כשדיברו על המשכן – תפארתו שם לא נזכרת.
לא יבש ולא לח ולא קר ולא חם
ולפי דעתי, דעת איש תם,
הוא טוב למכאובי בטן,
ולמכאובי גב,
ולמכאובים סתם
וגם...

כולם כמה שאתה חכם!

(מיד כינס המלך את חכמיו הגדולים
לדיון דחוף בנושא הבצלים.
על הפרק: השכר הראוי לאורח
על מתנתו המלאה טעם וריח.
היה זה ויכוח קשה ומסובך
שנשמע כך: )

תואר אצולה

(המלך, כולם)

מה השכר לנסיך היקר
שבא והביא לנו פרי נהדר
עמל וטרח ובצלים לא חסך
ושיפר בלי היכר את ריחות המטבח.

תואר אצולה
תואר בצולה?
תואר אצולה ובצולה מבוצלה
הוד רוממתו אלוף בצלות!

מה נוסיף וניתן לנסיך הנפלא
ואיך נשלם לו שכר פעולה?
ואיזה שכר
ואיזו גדולה
שתשמע ותדע הארץ כולה?

תואר אצולה
תואר בצולה?
תואר אצולה ובצולה מבוצלה
הוד רוממתו אלוף בצלות!

 


בן המלך איך בורחים מכאן?
המספרים בקלילות...

(אבל החיילים מקיפים אותו בכוח, לא נותנים לו לברוח.)

מלכה מה נוסיף וניתן לנסיך הנפלא
מלך שבא אל ארצי והרבה יבולה?
מלכה נשקול לו זהב כמשקל הבצל.
בן המלך זהב?
זקנים מלוא הטנא, מלוא הסל!
בן המלך תודה רבה, זה יוצא מן הכלל.

כולם (שרים)
וגם תואר אצולה
תואר בצולה
תואר אצולה ובצולה מבוצלה
הוד רוממתו אלוף בצלות!

(נתנו לאורח סל מלא זהב,
ופרחים ומתנות וכבוד רב.
וכל תושבי האי, וגם משפחת המלוכה
ליוו אותו לדרכו בשיר ובשמחה
ואיחלו לו דרך צלחה
ובעוד בן המלך ומלוויו עולים על הספינה
איכשהו נגמרה לה המערכה הראשונה).

 

 

 

מערכה שנייה

(בן המלך חזר אל ביתו, והזהב אתו.
אחריו מלויו, שמחים ושרים,
ואתם כמובן גם שני המספרים).

המספרים - ויהי מקץ כך וכך שעות
- וימים
- ורגעים
- ודקים
- כי כך ימנו בני המלכים הענוגים והרכים
את זמנם בצאתם למסעות במרחקים.
- ובכן, מקץ כך וכך רגעים לצאתו
בן המלך שב בתרועה אל ביתו,
עמוס חוכמה ובינה, אוצרות אוצרות
שלושה קרונות מסע
- ועוד כמה צרורות.
- הוא עשה משתה לבני המלכים שכניו,
- ועל גביעים מלאים יין עינב
- סיפר להם את כל שראו עיניו.
- על כל קורותיו,
- וכל נדודיו,
- ועל כל החכמה הרבה ששאב,
- ואחרון אחרון חביב
- על הבצלים
- והזהב.
(וכל אנשי העיר, בשמחה גדולה
שרו לכבודו במקהלה)

אנשי העיר תואר אצולה
תואר בצולה,
תואר אצולה ובצולה מבוצלה!

בן המלך וערמת זהב כזאת גדולה!

(ובין כל החוגגים בשיר ורינה, נסיך עצוב ורזה עמד לו בפינה.
כששמע את הסיפור לא מצא עוד מנוח.
הזהב נתקע לו כמו מסמר במוח,
והוא לחש לשליח בקול גדול: )

נסיך אם הוא יכול גם אני יכול.

אם הוא יכול

שליח, נסיך, מספרים

אם הוא יכול
אז כל אחד יכול,
חכמה גדולה בסך הכל
אם הוא יכול
אם הוא יכול
אז גם אתה יכול.

צריך לחשוב בשכל רב,
לבדוק היטב את הנתונים,
אם הוא הביא איתו זהב,
אז למה לא אני?

אם הוא יכול
אז כל אחד יכול,
חכמה גדולה בסך הכל
אם הוא יכול
אם הוא יכול
אז גם אתה יכול.

 

נסיך אשלח שליחים זריזים מאוד,
לכו! חקרו! בדקו! ראו!
אמתין לי פה כמה דקות.

שליח (חוזר) אין שום באי ההוא!!!

נסיך שום?
שליח שום.
נסיך שום כלום?
שליח שום כלום.

המספרים - הם לא סיפרו לאיש מאום
- בערך בשעה ההיא
- לקחו ארגז גדול עם שום
- והפליגו אל האי.

(הם יצאו לדרכם, ואחרי זמן קצר
הגיעו ישר אל האי המוזר.
אנחנו הרי מכירים אותו כבר,
הכל בו נשאר אותו הדבר.)

המספרים הנסיך עלה אל האי המוזר.
נסיך איפה הזהב? לא רואה כאן שום אוצר.

(והנסיך מסביר בשיר את דעתו,
כל מה שהוא שר זה על אחריותו,
אנחנו הרי לא מסכימים אתו).

אוהב זהב

(נסיך שום)

לא רודף אחרי הכסף.
למה לי?
גם דולרים זה לא עסק
בשבילי.
יש לי רק דבר אחד אשר אותו מאוד אוהב,
זהב, ועוד זהב, ועוד זהב.

כשאני רואה את השמש שקוראים לה גם חמה,
אז פתאום הלב כואב לי כמו אנ לא יודע מה.
אף אחד עוד לא שם לב, אף אחד עוד לא חשב
שהשמש, כל שנייה היא מבזבזת טון זהב.

לא רודף אחרי הכסף.
למה לי...

אם עובר אני בנחת מול פרדס של הדרים
שתי עיני המסכנות יוצאות לי קצת מן החורים.
על כל עץ תפוז, ולנסיה, קלמנטינה וחושחש
מתבזבז זהב טהור ואף אחד אינו ניגש.

לא רודף אחרי הכסף.
למה לי...

אם פוגש אני בגברת מקסימה והדורה,
שרשרות זהב תלויות לה על ידה וצווארה,
לא יכול להתאפק. לבי שבוי ומאוהב,
את לבי כובש הקסם המעודן של הזהב,

אז לא רודף אחרי הכסף.
למה לי...

 

 (עוד לא גמר הנסיך המאוהב
את שיר האהבה הנלהב לזהב,
ובינתיים, על החוף, התאסף קהל רב.
כאן תזכרו את בן המלך הראשון,
ואני אלך לי בינתיים לישון.
כי מה היתרון בחזרות ובכפל לשון?)

מספרים - נשים וגברים
- מצעיר ועד שב
- יצאו אל החוף לקבל
- את פניו.

הנסיך אז איפה הזהב?
איפה הזהב?

מספרים - המון סקרנים, מנגנים....
- רקדנים...
שליח - לא להתקהל! יש לנו אורח!

(המרכבה מחכה ברוב הדר ופאר,
אבל הנסיך מאד ממהר.
הוא רץ לארמון, הוא הגיע! הוא כאן!
מיד הוא מוזמן כמובן לשולחן).

המלך אני כל כך שמח! יש...
המלכה עוגות ויינות ומיני מטעמים,
דגי נהרות ודי ימים,
דגים מפישון וקישון ודישון
ויין עתיק מימי אדם הראשון.
מלך טוב, אז נשב?
נסיך אני לא רעב!
מלך רעב או לא רעב...
נשב!

מספרים - וכשגמרו את כל הגרוגרות והצימוקים
- ואת כל המרקחות ואת כל הממתקים...
- ועכשיו?
- עכשיו ודאי ירדו לגינה,
כי תמיד הגינה פה מנה אחרונה.
- ואז ניגש הנסיך ישר לעניין
ושאל את המלכה:

נסיך הנרד אל הגן?
מלכה כמובן.
מלך למה לגן?
מה שיש לך להגיד
תגיד לה כאן!
מלכה כמובן, כמובן.
(הנסיך קם, יש לו נאום : )
נסיך ירום כבוד המלך עד השמיים לרום
שולחן המלך לא חסר מאום
כולו נעים וערב, ואין בו מום.

(המלך בינתיים שקע בנמנום)

נסיך אמנם לפי דעתי...הום...הום...
מלכה אום? אום?
נסיך (צועק שהמלך יקום)
לו הואיל הטבח לשום
בתוך הצלי החום
מעט שום!
מלכה מה אמרת? שום?
נסיך היה נודף ריחו על פני כל היקום!

(המלך סוף סוף מואיל לקום)

מלך שום? אין לי שום שום!
אני לא מבין כלום!

(הנסיך רומז רמז קל,
השום מוגש מיד, מלוא הסל
כל השרים וכל החכמים
קמים ובודקים את השומים)

מועצת החכמים - פירות מוזרים.
- פירות?
- כך אומרים.
- ראו את עינו
- וראו את בטנו
- ראו את זקנו
- ראו את שפמו,
- זה בצלו?
- לא. זה שומו.
- ברוך שככה לו בעולמו.
מלך שקט!
מלכה שקט!

(המועצה משתתקת).

מלך שלחו לקרוא לזקן החכמים
שחטמו ארוך מכל החטמים
וכל דבריו חכמים מחוכמים.

(הזקן כבר כאן. הוא תמיד מוכן.)

זקן אדוני המלך, קראת לזקן החכמים?
מלך כמו שבדקת את הבצלים,
תבדוק את השומים.

(הזקן לא ממהר.
הוא לוקח שום, ממש קצת, אחר כך אומר: )

זקן רגע אחד.
קודם צריך לנדוק אותו,
להפוך מצד אל צד
למשש קצת באצבע,
למעוך קצת ביד
לבדוק את הזקן,
למשש את הכרס,
להניח על היד
כמו תינוק בערש.
להפריד שן אחת ויחידה,
להפשיטה עירומה כביום היוולדה,
יחידה ותמה, נקיה וברה,
וצבעה כצבע פנינה יקרה
או כשן צחורה בשפתי פרה
לשאוף את ריחה...
אוף, זה נורא!

כולם נו?

זקן ובכן, אדוני המלך,
אלוהים ישמור
את הוד מלכותך שריחו ריח מור
ומי אני, חמור בן חמור
שאבוא לדון ולשפוט ולבחור...

כולם נו? נו? נו?

זקן הפרי הזה, על פי סימנים לרוב,
הוא אח לבצל או שארו הקרוב.
גם הוא, כמו הבצלים האצילים
לובש מעילים על מעילים.
דומה לו בטעם וגם בצורה
ובעיקר הוא דומה לו בריח הנורא.
ואני את אשר בחנתי וחקרתי
הכל לאדוני המלך אמרתי.
אני גמרתי.

מלך אם גמרת יפה אמרת.
מלכה מחר נבשל צלי שום ונראה,
מלך ויהיה מה שיהיה.

המספרים - למחרת הם הכינו עוד ארוחה,
- אכלו בברכה וקינחו בשמחה,
- הם ראו כי צדק הנסיך האורח:

מלך לא בא כבושם הזה לטעם
מלכה ובעיקר לריח!

(מיד פרצו כולם בריקוד סוער,
כי האוכל היה חריף ומעורר).


השום בריא לגוף
מלך, מלכה, נסיך, זקן, מקהלה

חזרו כוחותיי ופרחו עצמותיי,
עודני יכול לצאת במחול.

כי השומים מחזירים עלומים,
הדברים רשומים בספרי חכמים.

מצאנו כתוב ומצאנו רשום:
עשרה דברים נאמרו על השום,
מסמיק פנים, מאיר עיניים,
הורג כינים בבני המעיים.

כי השומים מחזירים עלומים,
הדברים רשומים בספרי חכמים.

חזרו כוחותיי ופרחו עצמותיי,
ופרחו על חוטמי גרגרים אדומים.

כי השומים מחזירים עלומים,
הדברים רשומים בספרי חכמים.

מצאנו כתוב ומצאנו רשום,
כי אין בריא לגוף כמו השום.
מסמיק חטמים ומרקיד רגליים,
וטוב לגוף ובראי למעיים.

 כי השומים מחזירים עלומים,
הדברים רשומים בספרי חכמים.

 

  

(ובחדר הישיבות מתאספים החכמים
והפעם הנושא לדיון הוא: שומים.
כלומר, מה השכר לנסיך האורח,
על מתנתו שיש בה טעם, והמון ריח!
המלך פותח: )

מלך אז מה השכר לנסיך היקר
שבא והביא לנו פרי נהדר?

נסיך (לעצמו) זה שום דבר.
מלך ועמל וטרח, ושומים לא חסך
מלכה ושיפר בלי הכר את ריחות המטבח!

מקהלה תואר אצולה. תואר בצולה!

זקן לא! תואר עצום וחושב ורשום:
הוד רוממתו אלוף שום!

נסיך מה עם הזהב? אלוף שום זה כלום.

מלכה מה נוסיף וניתן לנסיך הנפלא,
מלך ואיך נשלם לו שכר פעולה?
מלכה ואיזה יקר? ואיזו גדולה,
שתשמע ותדע הארץ כולה?

מקהלה תואר אצולה. תואר בצולה?
זקן לא! תואר עצום וחושב ורשום:
הוד רוממתו אלוף שום!
נסיך (מאוכזב) שום שְׁמוּם שום כלום.
מלך מה עוד ניתן לנסיך החשוב,
שבא אל האי...
מלכה והביא לנו שום?

זקן הרי מה הבעיה ומה השאלה?
הרי יש אתנו באי דבר סגולה
שאין כמוהו ליקר בתבל כולה,
ניתן לנסיך גמול עצום ורב!
ניתן לנסיך האורח...

נסיך (בחיוך רחב) זהב.
ידעתי שזה יבוא עכשיו.

זקן ניתן לו דבר יוצא מן הכלל,
מלוא הטנא ומלוא הסל,
כמשקל השום ניתן לו
ב צ ל ! ! !

נסיך (מבולבל) בצל???

(הוא כמעט מתעלף, שום דבר לא עוזר,
הוא מוכרח להקשיב גם לפזמון החוזר)

מקהלה ותואר אצולה! תואר בצולה?
זקן לא!!
תואר עצום וחשוב ורשום
הוד רוממתו אלוף שום!!!
נסיך אני המום!

(והוא מתעלף, ומתעורר, ושוב מתעלף,
להיות אלוף שום זה מאד מעייף).

(ובראשי המגדלים מונפים כל הדגלים,
ואנשי האי, הקטנים עד הגדולים
מלווים לדרכם את האורחים האצילים,
הגבירות ממטירות עליהם ביד ענוגה בצלצלים,
והם יורדים בחוף, ומפליגים על הגלים,
בידיים ריקות וראשים מושפלים
אבל עם סל מלא בצלים).

המספרים - והנסיך המאוכזב
שב לביתו
- עם בצליו.

נסיך איש לא ראה שעזבתי,
איש לא ראה אותי שב.
עכשיו:
לסגור חלונות. להגיף ולנעול!
לאף איש לא אגלה את הסוד הגדול!

המספרים - חוץ מ...
- הכותב.
- והמספר
- והבמאי
- והעוזר
- והמלחין
- והמזמר
- והשחקן
- והמשורר
- וכל מי שעוזר למספר לספר
- את הדברים האלה.

נסיך וזה הכל.