להיות זיק זה קצת מצחיק

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: ידיעות אחרונות, 1994

               
הצפייה בטבע, בצפרים ובחיות הן תחביב ישן שלי. את המחקר על הזיקיות ערכתי בעיקר, בחצר ביתי, כשעוד היו שם זיקיות.  הצייר חיים רון, איתו שיתפתי  פעולה במשך שנים ארוכות צייר את הזיקיות במצבם שונים ובשלל צבעים. ויצא לנו ספר מרהיב. הוספתי בספר הסבר על צבעי הזיקיות, המשמשות לא רק כהסוואה, אלא גם כמעט כצופן, מעין שפה סודית שלהן.
 
פתיחת ספר:
הזיקית
היא ציידת ענקית.
מנפחת את הגב,
נאחזת בידיים,
ברגליים,
בזנב.
פוזלת,
כל עין מסתכלת
לצד אחר.
פססס... משהו עובר
היא יורה
לשון ארוכה,
דביקה,
מהירה,
אין סיכוי לדבורה.
 
זוג זיקיות, זיקית וזיק
(להיות זיק זה קצת מצחיק)
הם אוהבים. זה לא מזיק.
 
הזיקית אומרת: מתקרב הסתיו.
אם רוצים לאהוב - הזמן הוא עכשיו.
הזיק אומר: זיקיתי הטובה,
צבע עורי משדר אהבה.
הסתיו הוא זמן טוב
בשביל לאהוב.
והזיקית עונה: שמלתי כבר שונה.
כשהסתיו מתקרב
אני מתחילה להתאהב.
גם על עורי הופיעו כתמים
דומים לשלך, אדמדמים.
 
הרוחות כבר קרירות,
התחלפה העונה.
הזיקית הקטנה
משמינה, משמינה.
לזיקית יש כתמים צהובים ונאים
מה זה אומר בשפת הצבעים?
שעכשיו בדיוק
הזמן המתאים
לחפור באדמה
גומה.
גומה?
בשביל מה?
בשביל מה גומה?
בשבל להתחיל להטיל.
ביצים קטנות
ועדינות
ביצי גמישות וארוכות,
קליפות דקות, קליפות רכות,
באדמה רכה, לחה,
שלושים ביצים.
בהצלחה.
 
הזיק הלך מכאן מזמן,
גם הזיקית איננה כאן.
איפה היא? היא נעלמה.
נשארה רק הגומה.
ובגומה שלושים ביצים
בין עשבים ובין קוצים.
 
מי יגן
על הקן?
הרוח מביאה קצת חול,
עלים נושרים, ענף, גבעול,
ימים עוברים, חולף הסתיו
החורף מתקרב עכשיו.
 
יורד הגשם וזה טוב,
לקן זה טוב להיות רטוב
הביצים מתנפחות,
הביצים מתפתחות,
הקליפות הדקות סופגות את המים,
החורף עובר,
עובר האביב,
שוב אמצע הקיץ.
 
מן הביצה הראשונה
יצאה זיקית קטנטנה.
חיוורת, עדינה,
אך היא לא מסכנה.
היא נראית אבודה
בלי אִימָהּ על ידה.
אך לא לזמן רב
היא תהייה לבדה:
הן מתבקעות והם יוצאות
האחיות
הזיקיות
והאחים
הזיקים
קטנטנים
אך חזקים.
לכל אחד יש לשון מתפתלת,
ארוכה, דביקה, לשון מתקפלת.
לכולם אצבעות חזקות וגדולות
שלופתות, מטפסות , יורדות ועולות.
לכולן זנב. איזה זנב!
זנב שאפשר לסמוך עליו.
עיניים בולטות, ובהן אישונים
שפונים בקלות לכל הכיוונים.
גם הזיקיות והזיקים הקטנטנים
נולדו וכבר הם ציידים מסוכנים.
 
רוצים לגדול
רוצים לחיות.
רוצים להיות לזיקיות
צבעוניות
יפהפיות.
 
 
 
שפת הצבעים של הזיקיות
  
הזיקיות
הן פטפטניות.
אין להן מלים ואין להן אותיות,
אבל יש להן שפה
עוד יותר יפה.
הן מדברות בצבעים.
 
כשתראו זיקית -
זה יהיה די נעים
אם תבינו את שפת הצבעים.
 
בלילה, לאור הלבנה,
הזיקית בהירה. כמעט לבנה.
אם היא פוחדת, או סובלת מקור,
יש לה עור אפור, כמעט שחור.
 
אם טוב לזיקית, אם נעים וחמים לה
הזיקית ירוקה וכתמים בהירים לה.
 
אם היא יורדת לאדמה –
היא נעשית כמעט חומה.
 
לזיקיות ויש צבע מיוחד לאהבה –
היא פתאום בהירה ויש לה כתמים
יפים יפים, חומים אדמדמים.
 
 
אם בבטן שלה יש כבר ביצים
הכתמים שלה נוצצים
כתמים צהובים.
קטנים אבל רבים.
 
 
לזיקית הזכר קוראים זיק?
זה קצת מצחיק להיות זיק.
 
אם שני זיקים נלחמים –
לחזק יש כתמים
כהים ומאיימים.
 
והחלש אפור, חלק, בלי כתמים.
אולי הוא פוחד ואומר: הי, זיק
הקרב הזה מיותר ומזיק.
אני הולך לי. די לי. מספיק.
כמה חכם הזיק.
 
זה רק קצת.
רק כמעט.
שפת הצבעים עשירה ויפה
ולא הגענו עד סופה.
כי את כל הצבעים ואת כל הגוונים
רק זיקיות וזיקים מבינים.