את השיר "הרצליה של פעם" כתבתי לבקשתה של חברתי הטובה, שושנה מגדל, בת הרצליה ויקירת העיר, והיא כללה אותו בספרה "הרצליה העשור הראשון", שהופיע בשנת 2005.
הרצליה של פעם
לשושנה מגדל
פַּעַם עוֹד הָיִינוּ יְלָדִים קְטַנִּים,
הָיִינוּ נִרְדָּמִים לְקוֹלָם שֶׁל הַתַּנִּים.
חָלַמְנוּ חֲלוֹמוֹת בַּקֶּצֶב הַמַּקְסִים
שֶׁל קוֹל הַמַּשְׁאֵבוֹת בְּכָל הַפַּרְדֵּסִים.
בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרַרְנוּ לְקוֹל הַתַּרְנְגוֹל,
וּמִן הָרְפָתוֹת הַפָּרוֹת גָּעוּ בְּקוֹל,
בִּמְקוֹם צַעֲצוּעִים הָיוּ לָנוּ חוֹלוֹת,
בָּנִינוּ אַרְמוֹנוֹת וְכָרִינוּ תְּעָלוֹת.
טִפַּסְנוּ עַל גְּבָעוֹת בֵּין נוּרִיּוֹת וְצִבְעוֹנִים,
רָדַפְנוּ פַּרְפָּרִים וְזִקִּיּוֹת וְחַרְדּוֹנִים,
בּוֹסַסְנוּ בַּבִּצּוֹת, וּבְתוֹךְ הַשְּׁלוּלִיּוֹת
קָטַפְנוּ נַרְקִיסִים וְאָסַפְנוּ פִּטְרִיּוֹת.
אָהַבְנוּ, הִשְׁתּוֹבַבְנוּ וְהָיִינוּ כְּחוֹלְמִים
בְּתוֹךְ שְׁטִיחֵי עֲנָק שֶׁל הַפְּרָגִים הָאֲדֻמִּים,
קָטַפְנוּ וְיִבַּשְׁנוּ אֶת כָּל פִּרְחֵי הַבַּר,
הַכֹּל הָיָה חָדָשׁ וְהַכֹּל הָיָה מֻתָּר.
לְאוֹר נֵרוֹת עָבַרְנוּ אֶת כָּל הַמִּנְהָרָה,
הֲמוֹן עֲטַלֵּפִים פָּרְחוּ מִן הַתִּקְרָה,
וּבַחוֹלוֹת שָׁקַעְנוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הַיָּם,
עַל עִיר וְעַל כְּבִישִׁים - אִישׁ עוֹד לֹא חָלַם.
בְּלֵיל שַׁבָּת "יָצָאנוּ" אֶל "הַמּוֹשָׁבָה",
רְחוֹב אֶחָד קָטָן מָלֵא שַׁלְוָה וְאַהֲבָה,
טִיַּלְנוּ קְצָת בָּרְחוֹב וּלְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה,
הִגַּעְנוּ עַד הַסּוֹף וְחָזַרְנוּ חֲזָרָה.
הַיָּם הָיָה צָלוּל. הָיוּ חוֹלוֹת זָהָב,
לְאָן הֵם נֶעֶלְמוּ וְאֵיפֹה הֵם עַכְשָׁו?
לְאָן פָּרְחוּ רֵיחוֹת פְּרִיחוֹת הַהֲדָרִים?
לְאָן הָלְכוּ לָהֶם יְמֵי הַנְּעוּרִים?
וְאִם הָיוּ זְמַנִּים קָשִׁים, יָמִים שְׁחֹרִים,
אוֹתָם שָׁכַחְנוּ כְּבָר. אֲנַחְנוּ לֹא זוֹכְרִים.
כֵּן, פַּעַם עוֹד הָיִינוּ יְלָדִים קְטַנִּים,
כְּאִלּוּ רַק אֶתְמוֹל אֲבָל מֵאָז עָבְרוּ שָׁנִים.
הרצליה של פעם - מושבה קטנה, מוקפת ומוצפת ריחות הדרים.
| « לפרק הקודם | לפרק הבא » |
