פתגמים מהבית
דברים שאמרה לי אמא
אמי הייתה אשה חכמה. כשמלאו לה בערך תשעים שנה (כמוני היום) היא גרה לבדה בדירתה בהרצליה, ואני הייתי באה אליה כל יום לברר מה חסר לה ובמה אפשר לעזור.
הייתי מקשיבה לה, ורושמת לי את חכמתה למשמרת. את סיפור חייה, כפי ששמעתי מפיה כתבתי בספר "בואי אמא" בו כללתי גם חלק מאמרות החכמה שאמרה לי.
למשל:
את רוצה להיות תמיד בריאה ומאושרת?
שמרי תמיד על רגליים חמות, בטן חצי ריקה, לב חם וראש קר.
הספרים הם המעדנים של הנשמה
והויכוחים הם ההתעמלות של המוח.
אהבה היא כמו מעיל, לפעמים מכוער, ישן, מחורר,
אבל בחורף כשקר, בלי מעיל איך אפשר?
מה שיש לי מספיק לי. ומה שאין לי – אף פעם לא הייתי צריכה.
אני נושאת על הכתפיים שלי תשעים ושתיים שנים.
והאמיני לי, זה כבד.
כבר כמעט מאה שנים אני בעולם הזה ועוד לא פגשתי אנשים רעים.
הרגעים הקטנים, נראים בכלל לא חשובים,
אך הם החשובים באמת
אני הולכת לישון עם כאב גדול.
כשאני קמה בבוקר הכאב כבר חבר שלי.
את העבר, גם כשהיה קשה, זוכרים תמיד באהבה וגעגועים.
מי שנותן – יש לו
ומי שלא נותן – אף פעם לא יהיה לו.
מי שלא יכול לתת שום דבר – גם לא יכול להרגיש שום דבר.
אנחנו חושבים שהצלחנו לברוח מן הבית, ולא שמים לב
שאנחנו סוחבים את הבית שלנו על הגב, לכל מקום שנלך.
הרוכב על הסוס לעולם לא יהיה חבר של ההולך ברגל.
כשעצוב וקר לנו על הנשמה - רק הדמעות מצליחות לחמם אותנו קצת.
אף פעם לא משעמם לי. החברים שלי, עגנון צ'כוב, גורקי, פושקין, נקרסוב וקרילוב
מקשטים לי את זקנתי.
כשאת בחבורה תשתדלי תמיד להיראות חכמה ומלומדת קצת פחות מהאחרים.
מי יכול להפוך זוג צעירים אוהבים ושובבים לזוג הורים מסורים?
רק ילד.
הילד שאין לו בעיות – עוד לא נולד.
אם יש לך הרבה צרות ודאגות – השינה לפעמים היא תרופה ולפעמים מטריפה
מזל גדול שאנחנו לא יודעים מה מחכה לנו בעתיד.
לאט לאט זה מתברר, וזה פתאום כל כך מהר.
הענן צריך להיות שחור מאד לפני הוא מוריד לנו גשם טוב.
המפלה או הניצחון, אל תנסי אפילו לנחש מי משניהם קשה יותר
תמיד תאמיני בחלומות שלך
כי הם בעצם האמת שבלב.
אל תשאלי יותר מדי. מישהו עוד יתן לך תשובה
ואז תגלי כמה הידיעה גרועה מן הספק.
אני יכולה להסתדר עם הצרות.
רק הרופאים ונותני העצות מפחידים אותי.
הזיכרון לפעמים כואב, וכמה מרגיעה השכחה.
כמו תחבושת קרירה על פצע צורב.
אל תתעקשי להזיז אותי ממקומי. אבן שנשארת במקום אחד יש סביבה חיים
היא שומרת רטיבות, היא מגינה על חרקים וזוחלים, תזיזי את האבן ממקומה והרסת עולם קטן.
הפרפר אמר לילד שתפס אותו: יש לי רק יום אחד לחיות. בבקשה, תן לי לחייות את היום זה עד סופו.
למה את יושבת כל כך הרבה זמן עם זקנה כמוני?
מי שיושב הרבה זמן עם זקנים מתחיל להיאנח.
אפילו מי שאין לו בכלל מזל, ואפילו מי שלא מאמיו במזל צריך קצת מזל.
סבתא שיש לה הרבה נכדים צריכה חלוק גדול עם הרבה כיסים.
אולי אי אפשר שכל הכיסים יהיו שווים בגדלם
אבל בכל כיס צריך להיות משהו מיוחד.
אנחנו רוקמים לנו את החיים שלנו, בוחרים את הצבעים, מציירים את הדוגמאות ורוקמים לאט לאט,
תפר אחרי תפר, ובכל פעם אנחנו מופתעים לראות מה יצא לנו וקוראים לזה גורל.
| לפרק הבא » |
