יוסף פותר החלומות
לאה נאור

הנער יוסף חלם על אלומות
מאז סיפורו מלא חלומות.
כל מלה בחלום חקוקה בתורה.
כל חלום יתגשם, לטוב או לרע.

כשיגדל לא יחלום יותר חלומות.
אם יחלום הוא לא יספר.
הוא יבין: לא כדאי לחלום חלומות
מעכשיו הוא יהיה הפותר.
 

"וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אוֹתוֹ וַיִּתְנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר, מָקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים, וַיְּהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹהַר, וַיְּהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט ה' אֵלָיו חֶסֶד וַיִִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית- הַסֹּהַר וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֶת כָּל-הָאֲסִירִים אֲשֶׁר בְּבֵית- הַסֹּהַר." (בראשית, ל"ט, כ- כב')

שוב, בלי בגדים הוא נזרק לַבּוֹר.
דרכו של יוסף לא קלה.
כמה סבל וכאב צריך לעבור
לפני שעולים לגדולה.
זה היה בית-סוהר חשוב
בו אסירי המלך כלואים.
אבל גם שם, בודד ועזוב,
לא עזב אותו אלוהים.

יוסף הוא אסיר צעיר, יפה תואר,
חכם ויודע ללמוד.
"ויתן חנו בעיני בעיני שר בית-הסוהר,"
הוא אסיר מצליח מאד.
עברו עליו שנים איומות.
הוא בגר, הוא אדם אחר.
הוא החליט: לא כדאי לו לחלום חלומות.
אחרים יחלמו. הוא יהיה הפותר.

"וַיִּקְצוֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים, וַיִּתֵּן אוֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אֶל בֵּית-הַסֹּהַר מָקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם." (בראשית מ', ב-ג)

יש אוכל בשפע בארץ מצרים.
החיים במצרים יפים.
שלושה שרי אוכל היו במצרים:
שר הטבחים, שר המשקים, שר האופים.
כשהמלך פרעה רוצה לאכול -
עורכים לו שולחן מפואר.
שרים חשובים מגישים לשולחן
לחם, יין, בשר.

המוזג והאופה נשלחו לבית סוהר.
מה עשו? מה חטאו? לא כתוב.
אולי נשרף קצת צלי הבשר?
היין נשפך על הכרוב?
כשפרעה כועס גם שרים נופלים,
וזה מה שחשוב.

אנחנו יודעים לא רק בתנ"ך
שרים חשובים מסתבכים.
למשפט שלהם חיכו השרים
במשמר בית שר הטבחים.
שם פגשו את יוסף, אסיר אהוב
האחראי על האסירים.
הפעם קיבל עוד תפקיד חשוב:
לשרת את שני השרים.

וַיָּבוֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבּקֶר וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַּרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדוֹנָיו לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם? וַיֹאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אוֹתו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים. סַפְּרוּ-נָא לִי." (בראשית מ', ו'-ח')

כל אחד סיפר שחלם חלום
ואין מי שיפתור אותו
ויוסף הכיר היטב חלומות
עוד מילדותו.
בחלומות  יוסף מבין,
מומחה, מאין כמותו.

יוסף ביקש: ספרו נא לי,
אלוהים יעזור לי לפתור.
שר המשקים ושר האופים
עמדו לפניו בתור.

"וַיְּסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלוֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי: וּבַגֶּפֶן שְׁלוֹשָה שָׂרִיגִים..." (בראשית, מ, ט'-י')
"וַיַּרְא שַׂר-הָאוֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹסֵף אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלוֹשָׁה סַלֵּי
חֹרִי עַל-רֹאשִׁי." (בראשית מ' ט"ו- ט"ז')

כל שר חלם על מה שקרוב לו,
גם היום זה קורה עדיין.
שר האופים חלם על לחם,
שר המשקים – על יין.

שני החלומות נראים דומים
אך אולי הם לגמרי שונים.
כל חלום הוא גורל. מה יהיה גורלם?
לאלוהים וליוסף פתרונים:

לשר המשקים היה חלום טוב
לשר האופים חלום מר.
כעבור שלושה ימים התקיים
כל מה שיוסף אמר:
שר המשקים יצא לחפשי
ושר האופים נתלה ונקבר.


"כִּי אִם-זְכַרְתַּני אִתְּך כַּאֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וְעָשִׂיתָ-נָא עִמָּדִי חֶסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה." (בראשית, מ' י"ד)
"וְלֹא- זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִשְׁכְּחֵהוּ" (בראשית, מ', כ"ג)

יוסף ביקש משר המשקים
שיעשה עמו חסד אישי
כאשר ישתחרר ויחזור לארמון,
יעזור לו לצאת לחפשי.
יוסף חזר על אותה בקשה:
ש יזכור וגם יזכיר.
לשר זה קל. ליוסף זה חשוב
כבר נמאס לו להיות אסיר.

שר המשקים שב לארמון
הושב לו גם תואר של שר,
אך שר המשקים שכח את יוסף
שר המשקים לא זכר.
בתנ"ך מספרים רק מה שחשוב.
כל מלה חשובה בתנ"ך.
אז מדוע צריך לחזור על זה שוב:
"לא זכר" וגם "שכח"?
אולי כי יוסף היה אהוב
גם על כותבי התנ"ך?
איך אפשר לפגוע כל כך ביוסף,
לא לזכור וגם לשכוח?
בעוד שנתיים השר ייזכר.
ורק אז נוכל לסלוח.

ואולי לא כדאי לכעוס עליו?
אולי זה בכוונה?
הרבה יותר טוב שישכח עכשיו
ויזכור בשעה הנכונה.

"וַיְּהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חוֹלַם וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל-הַיְּאוֹר, וְהִנֵּה מִן-הַיְּאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאוֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר, וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקּוֹת הַבָּשָׂר אֶת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפוֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאוֹת. וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: וַיִּישַׁן, וַיַּחֲלוֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפוֹת קָדִים צוֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֶת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְלֵאוֹת. וַיִּיקַץ פַּרְעֹה." (בראשית מ"א, א'-ח')

גם מלך חולם על מה שחשוב לו.
על מה חולם מלך מצרים?
על ארצו הטובה, על השפע שבה,
הבשר, התבואה שטובה היא,
על פרות במרעה, שיבולים בשדות,
על היאור המספק את המים.

המלך פרעה מולך על מצרים
ומצרים ארץ ברוכה.
יש בשר ויש לחם, יש שפע של מים,
יש מה לאכול ולשתות במצרים.
העם שלו חי ברווחה.
ופתאום הוא חולם חלומות מוזרים
שגורמים מחשבות לא טובות:
בחלום אחד יש פרות רזות
בַּשֵׁנִי - שיבולים עלובות.
ונעלמות הפרות השמנות
והשיבולים הטובות.


"וַיְּהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֵם רוּחוֹ, וַיִשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְּסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה." (בראשית, מ"א, א'-ט')

לא סתם פרעה התרגש,
ורוחו נפעמה לא לשווא.
הוא ידע:  בתנ"ך כל חלום מתממש.
הוא מוכרח לפעול עכשיו:

הוא הזמין חכמים והזמין חרטומים,
לא היו חכמים כמותם.
הוא סיפר להם שני חלומות די דומים.
אבל הם לא פתרו אותם.

שבע פרות רזות
בולעות שבע פרות שמנות.
וכל חכמי מצרים
לא מצאו פתרונות.
שבע שיבולים עלובות
בולעות שבע שיבולים טובות.
וכל חרטומי מצרים
לא מצאו תשובות.

מצרים ארץ גדולה,
חזקה, עשירה במיוחד.
פרעה היה מלך מצרים,
מלך גדול ונכבד,
הרבה חכמים היו במצרים,
חרטומים אחד אחד,
אבל כשחיפש איש חכם ונבון –
לא מצא ביניהם אף אחד.

"וַיְּדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת-פַּרְעֹה לֵאמוֹר: אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵן אוֹתִי בְּמִשְׁמָר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אוֹתִי וְאֶת שַׂר הָאוֹפִים: וַנַּחְלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא… וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֵּר-לוֹ וַיִפְתּור-לָנוּ אֶת-חֲלוֹמוֹתֵנוּ, אִישׁ כַּחֲלוֹמוֹ פָּתַר. וַיְּהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ כֵּן הָיָה."
(בראשית מ"א, ט'- י"ב")

ראה שר המשקים שאין פותר,
אף חכם לא הצליח לפתור.
רק אז שר המשקים דיבר,
רק אז הוא נזכר לזכור:

לא היה לו נעים להזכיר לפרעה
את חטאו שאולי כבר נסלח.
אבל הוא התגבר וזכר וסיפר
על עבד עברי נשכח.

זה הזמן הנכון לזכור
את יוסף שהצליח לפתור.

עוד שנתיים עברו על יוסף בבית-סוהר.
עודו עבד. חייו קשים.
הוא כבר לא נער צעיר ותמים.
הוא כבר גבר חכם בן שלושים.
פעם חלם שלושה חלומות.
בגללם הוא הושלך לבור.
שני חלומות כבר פתר עד עכשיו,
עוד חלום נשאר לו לפתור.

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא-אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר, וַיְּגַלַּח, וַיְחַלֵף שִׂמְלוֹתָיו וַיָּבוֹא אֶל פַּרְעֹה." (בראשית, מ"א, י"ד)

הריצו אותו מן הבור,
אין פנאי, פרעה מחכה לו.
במהירות התגלח, החליף שמלותיו.
מוכן לכל מה שיקרה לו.
הבגדים הם נושא חוזר בסיפור.
הבגדים וגם הבגידה.
הייתה כתונת פסים מוכתמת בדם,
בגדו שנשאר בידה.
עכשיו יוסף מחליף שמלותיו
מתרחץ. בגדיו נקיים.
בבגדים נקיים הוא עולה מן הבור
ונקי הוא חוזר לחיים.

לא קל לאסיר לעבור מן הבור
ישר אל ארמון המלוכה
עוד חלום אחד נשאר לו לפתור
ואחר כך הדרך פתוחה.
 

"וַיֹאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמוֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתור אוֹתוֹ". (בראשית מ"א, י"ז- י"ח)
"וַיֹאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה: חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא. אֶת אֲשֶׁר הָאֱלוֹהִים עוֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה." (בראשית מ"א, כ"ד-כ"ה)

פרעה סיפר ליוסף
על החלומות שהיו לו
ועל כל חרטומי וחכמי מצרים
שניסו, אבל לא פתרו לו.

ויוסף ענה: עם כל הכבוד
לכל חכמי מצרים
היה לך חלום אחד,
הם טעו לחשוב שיש שניים.

אלוהים גילה לך בחלום
מה יקרה בארץ מצרים,
וכדי שתדע שהכל קרוב
הוא שלח אותו חלום פעמיים.
שבע פרות ושבע שיבולים
יפות ושמנות ובריאות -
יהיו שבע שנות שובע, שבע שנות שפע,
שבע שנים נפלאות.
שבע פרות ושבע שיבולים
רזות שדופות, עלובות -
יהיו שבע שנים של מחסור ורעב
שבע שנים רעבות.

השנים הטובות הנה הן קרובות
יהיה שפע גדול כל כך,
אותן יבלעו שבע שנות רעב,
כל השפע נבלע ונשכח.
אלוהים הראה לך מה יקרה.
הוא רצה לרמוז לך
שעדין אפשר להציל מרעב
אותך ואת ארצך.

יוסף פתר את חלום פרעה
מעכשיו הדרך פתוחה.
גורלו השתנה. מעבדות וסבל
לחיי הצלחה וברכה.
מעכשיו יוסף יצליח בכל:
הוא ידע לפתור, וגם -
ידע מה צריך לעשות. איך לפעול.
כי יוסף איש נבון וחכם.
 

"וְעַתָּה יֵרֶא פַּרְעֹה אִיש נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, יַעֲשֶׂה פַּרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִידִים עַל הָאָרץ, וחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטוֹבוֹת הַבָּאוֹת הָאֵלָּה, וְיִצְבְּרוּ-בָּר תַּחַת יַד-פּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים, וְשָמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָדוֹן לָאָרֶץ לְשָׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב." (בראשית מ"א, ל"ג-ל"ו)

יוסף בנה תכנית הצלה.
תכנית הצלה מעולה.
אולי כבר הבין שבעצם גם לו
פה צפויה הזדמנות גדולה:

בשנים הטובות רק צריך לאסוף
אוכל, את כל התבואות.
לאסוף, לאגור, לאחסן ולשמור,
שיספיק לשנים הרעות.
צריך רק למצוא איש נבון וחכם.
שיהיה אחראי על הכל,
ופקידים אמינים שימלאו מחסנים,
ותמיד יהיה מה לאכול.
(וכך הוא המציא לנו את הפקידים
שיושבים עד היום וממלאים משרדים).

"וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַּרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו...וַיֹאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֳלֹהִים אוֹתְךָ כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ." (בראשית מ"א, ל"ז, ל"ט)
וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֶעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אוֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּש אוֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁש
וַיָּשֶׂם רְבִיד זָהָב עַל צַוָּארוֹ... וְנָתוֹן אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם." (שם מג, מ"ד)

פרעה הקשיב והבין היטב.
הבינו גם כל עבדיו -
לא צריך לחפש איש נבון וחכם.
כשהאיש עומד לפניו.
הם ראו שיוסף איש נבון וחכם
ממצרים וכל חכמיה.
הוא יציל את הארץ מפני הרעב.
גם לפתור חלומות הוא יודע.
רק צריך, כמובן, בגדים מתאימים,
בגדי שש עם רביד של זהב,
והעבד הופך לשר מכובד
מוכן למשימה שלפניו:

(ואולי, לבוש בבגדים שכאלה,
בגדי שש וזהב, עם טבעת המלך,
בלבו עוד בוער זיכרון מכאיב
על כתונת פסים שעשה לו אביו?)

"וַיִקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,,,וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד. עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר". (בראשית מ"א, מ"ח-נ')

בתנ"ך יש הרבה סיפורים על רועים
ועל עובדי אדמה.
החיים היו תלויים בגשמים,
ביבולים, במרעה לבהמה.
הסכנות הגדולות בתקופה ההיא
היו רעב וצמא.

הסיפור חוזר שוב ושוב אל האוכל
שיבולים, פרות רועות,
לחם ומים, טבחים ואופים,
"נכאת צרי ולוט,"
שעיר עזים, חיה טורפת, ועוד עוד ועוד.

כל החלומות שיוסף פתר
היו על אוכל, גדוּלה או יין.
ובסוף הסיפור יוסף הוא השר
שמציל מרעב את מצרים.
יוסף צובר בר כחול הים
ממלא מחסנים אין מספר.
שיבולים פתחו את סיפור יוסף
בתבואה הסיפור נסגר.

"וַתִכְלֶינַה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף". (בראשית, מ"א, נ"ג-נד)
"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבּוֹר אֶל-יוֹסֵף, כִּי חָזָק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ : וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם וַיֹאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ? וַיֹאמר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם. רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת. וַיֵרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרַיִם." (בראשית מ"א. נ"ז - מ"ב, ג')

אחי יוסף ירדו למצרים
בעקבות האח שמכרו.
הם ירדו "לשבור בר" מארץ מצרים
ומעגלים נסגרו.

מעגלים נסגרים, חלומות נפתרים,
והכל קורה עכשיו.
היה נער חולם שבָּגדוּ בו אחיו.
ועכשיו חייהם בידיו.

איך יקבל יוסף את אחיו?
יעניש? יסלח? יוותר?
עוד מעט ייפגשו. הם בדרך אליו.
אבל זה כבר סיפור אחר.
 


בחזרה ל סיפורים מן התורה »