לאה נאור

בבית מרובע עם גג משולש,
חצר מרובעת ודשא מחומש
גרה משפחה מצחיקה ממש.
אבא מרובע,
אמא משולשת עם תסרוקת מחומשת,
בן מלבן
והבת הקטנה הילה
מצחיקה וַעֲגולה.
היו להם שכנים מעויינים
ושכנות מעויינות.
המון חברים – קוים ישרים
וחברות נחמדות – נקודות.
דודה אידה
פירמידה,
ושכן, אדון בסון
אלכסון.


יום אחד
אמא משולשת עם תסרוקת מחומשת
רצתה לאפות עוגה גדולה
בשביל המשפחה והחברים שלה.
עוד לא החליטה אם עוגה מרובעת, משולשת או עגולה.
בינתיים היא לשה בצק גמיש ורך
והניחה בצד, שיעלה ויתפח.

הבצק עלה ותפח,
גלש מן הסיר ומילא את המטבח.

באו הבת והבן,
עגולה וּמַלבן,
ושמחו: איזה יופי ואיזה מזל
בצק שאין לו שום צורה בכלל.
אמא, מותר לשחק?
לא רוצים עוגה. רוצים רק את הבצק!
אמא אמרה: למה לא?
קחו את הבצק. הוא שלכם. כולו.
הם לקחו את הבצק
והתחילו לשחק.
יצרו כל מיני צורות
עקומות או ישרות.
יצרו כדורים ובנו קוביות,
צורות אמיתיות וצורות דמיוניות,
צורוה של ירח,
צוחק ושמח.
צורת לב וצורה של פרח,
צורות בדיוק וצורות בערך.

והבצק הרך
עוד הלך ותפח,
חיש מהר
גלש מן הבית ומילא את החצר.
גלש מכל החלונות
ויצר בחצר צורות משונות.

באו לשחק שכנים ושכנות
מעויינים ומעויינות,
המון חברים – קוים ישרים,
חברות נחמדות – נקודות,
דודה אידה
פירמידה
והשכן, אדון בסון,
אלכסון.


החצר המרובעת, החצר הקטנה
הפכה למגרש המשחקים של השכונה.
היו בה המון ערמות בצק
תענוג לשחק.
וגם אמא משולשת ואבא מרובע
הצטרפו למשחק בשמחה רבה
כולם שיחקו,
צחקו,
טיפסו וגלשו
נהנו והתפלשו
טיפסו על גבעות והרים מתוקים
וזרקו זה בזה כדורים רכים

עד שהיה מאוחר
והמשחק נגמר
כולם הלכו הביתה אבל הבצק נשאר.
והם הבטיחו שימשיכו
לשחק בו גם מחר.


ובבוקר מי בא?
אבא מרובע
אמא משולשת עם תסרוקת מחומשת
הבן - מלבן
הבת הילה מתוקה ועגולה
שכנים מעויינים ושכנות מעויינות,
המון חברים - קוים ישרים,
וחברות נחמדות - נקודות.
דודה אידה - פירמידה,
והשכן, אדון בסון -
אלכסון.

 

בחזרה לסיפורים על צורות ועל ציור »