לַיְלָה טוֹב, לַיְלָה טוֹב,- נְנַגֵּן לָךְ שִׁיר עֶרֶשׂ

מַנְגִּינוֹת מְלַטְפוֹת אֶת שְׁנַתֵּך הַשְׁלֵוָה.

הַצְלִילִים הַשְׁקֵטִים הֵם רוֹצִים רַק אֵלַיִּך,

כִּי צְלִילִים עֲדִינִים הֵם שִׁירֵי אַהֲבָה.

 

לַיְלָה טוֹב, לַיְלָה טוֹב, תְּנַגְנוּ לִי שִׁיר עֶרֶשׁ,

מַנְגִּינָה חֲרִישִׁית, נְעִימָה וַעֲדִינָה.

הַיָּמִים מְעַיְפִים וּמַרְגִיעַ הָעֶרֶב,

לַיְלָה טוֹב וְשָׁקֵט, כִּי אֲנִי יְשֵׁנָה.

 

כּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם, הֵם דּוֹלְקִים לָך בְּשֶׁקֶט,

אַתְּ תִּשְׁנִי, מַלְכָּתִי, וּשְׁנָתֵךְ תֶעֱרָב.

נְנַגֵּן מַנְגִּינוֹת שֶׁמְלַטְפוֹת אֶת הָעֶרֶב,

תַּחְלְמִי חֲלוֹמוֹת עֲדִינִים שֶׁל זָהָב.