מִי רָמַס אֶת כָּל הַדֶּשֶׁא?
מִי טִפֵּס עַל הַמִּרְפֶּסֶת?
מִי זָרַק לָהּ זֵר צִפֹּרֶן אֲדֻמָּה?
וְהַזֵּר שָׁבַר כַּד -יַיִן
וּפָגַע לָהּ גַּם בָּעַיִן?
זֶה אֲנַחְנוּ, אֲבָל לֹא בְּכַוָּנָה.

זֶה אֲנַחְנוּ, זֶה אֲנַחְנוּ,
לֹא בְּכַוָּנָה.
אֶת הַכֹּל, הַכֹּל עָשִׂינוּ
רַק לְמַעֲנָהּ.

מִי נִגֵּן לָהּ כָּל הַלַּיְלָה
סֶרֶנָדָה פַּסְטוֹרָלָה,
בְּתִזְמֹרֶת עִם תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרָה?
מִי קִבֵּל מֵהַשְׁכֵנִים שָׁם
עַל הָרֹאשׁ וְהַפָּנִים שָׁם
וְאַחַר-כָּךְ הִתְעוֹרֵר בַּמִּשְׁטָרָה?

זֶה אֲנַחְנוּ…

מִי שָׁמַר תָּמִיד עָלֶיהָ,
מִי הָלַךְ בְּעִקְבוֹתֶיהָ?
הִיא מִפַּחַד לֹא פּוֹתַחַת חַלּוֹנָה.
מוּל בֵּיתָהּ יוֹשְׁבִים אֲנַחְנוּ
וְחוֹשְׁבִים: אוּלַי שָׁכַחְנוּ
לַעֲשׂוֹת עוֹד מַשֶׁהוּ לְמַעֲנָה.

 ("שיריה המחוייכים של לאה נאור שוב רואים אור.
 עם האיורים מאירי הפנים של נורית יובל הנהדרת. כי איך אפשר אחרת?")