את השיר חיוכים כתבתי לחוה אלברשטיין. בשנת 1968, לתקליטה "מות הפרפר". חוה אהבה את השיר בביצועה הנפלא של אדית פיאף. וביקשה שאחבר למנגינה הזאת מלים בעברית. היא ביקשה שיר אופטימי.
במקור הארגנטינאי השיר הוא עצוב, ממש טרגי, על אהבה במבט ראשון שאין לה שום סיכוי להתממש. כי המון חוגג מפריד בין אוהבים שזה עתה ראו זה את זו.
הגרסה הצרפתית שונה מן המקור שהוא ארגנטינאי. אבל גם במקור השיר הוא עצוב ונקרא "איש לא ידע כמה אני סובל." והוא מדבר על אהוב שעזבה אותו אהובתו.
אבל גם חוה וגם אני היינו אופטימיות. היינו צעירות, אני הייתי יוצאת קיבוץ, וכבר הצלחתי לכתוב כמה שירים שהתפרסמו, וחווה השתחררה זה עתה מן הצבא והתחילה להופיע בהצלחה. שתינו היינו אז בתחילת הדרך, התקופה בארץ, כמו תמיד, הייתה קשה ורצינו להוסיף איזה מבט אופטימי על החיים. והשיר "חיוכים" היה אחד השירים הראשונים שלנו.