מלים: לאה נאור
לחן: נחום היימן

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָה הָיְתָה הַשָּׁעָה.

(הָיְתָה זוֹ שָׁעָה נִפְלָאָה.)

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָה הָיְתָה הַשָּׁעָה

יָרֵחַ חִוֵּר בָּרְחוֹבוֹת עוֹד תָּעָה

כְּשֶׁלִּוִּיתִי אֶת רוּתִי הַבַּיְתָה

בְּכָל הַבָּתִּים כְּבָר כָּבוּ הָאוֹרוֹת.

(בלב לא כבו האורות)

בְּכָל הַבָּתִּים כְּבָר כָּבוּ הָאוֹרוֹת.

אַךְ עֵינֶיהָ הָיוּ בּוֹעֲרוֹת בּוֹעֲרוֹת

כְּשֶׁלִּוִּיתִי אֶת רוּתִי הַבַּיְתָה.

תָּעִינוּ בַּחֹשֶׁךְ עַד קְצֵה הַסִּמְטָה

( הוֹ, כַּמָּה אָהַבְתִּי אוֹתָהּ.)

תָּעִינוּ בַּחֹשֶׁךְ עַד קְצֵה הַסִּמְטָה,

עָבַרְנוּ מִזְּמַן עַל פְּנֵי פֶּתַח בֵּיתָהּ

כְּשֶׁלִּוִּיתִי אֶת רוּתִי הַבַּיְתָה

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָה רָצִיתִי לוֹמַר

(הָיִיתִי אוּלַי מְסֻחְרָר)

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָה רָצִיתִי לוֹמַר,

אַךְ הַשַּׁחַר עָלָה וְהָיָה מְאֻחָר

כְּשֶׁלִּוִּיתִי אֶת רוּתִי הַבַּיְתָה.

כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא לֹא אָמַרְנוּ דָּבָר.

..........

כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא לֹא אָמַרְנוּ דָּבָר.

לֹא הִסְפַּקְנוּ. הַלַּיְלָה הָיָה כֹּה קָצָר

כְּשֶׁלִּוִּיתִי אֶת רוּתִי הַבַּיְתָה.

אחד השירים האבודים והנשכחים שלי, כתבתי אותו בתחילה דרכי, בשנות הששים המוקדמות של המאה שעברה, וכמו רבים מן השירים השירים שכתבתי אז נתתי לחברנו נחום היימן, נחצ'ה, אולי ירצה להלחין אותם, כמו הרבה שירים שנכתבו ונשכחו בימים התמימים ההם.
רק לאחר מותו של נחצ'ה, לאחר למעלה מששים שנה, הפתיעה אותי ורד, אלמנתו של נחצ'ה שמצאה את השיר הזה במחברת ישנה, יחד עם שיר אבוד נוסף "שיר הרעים"  שכתבתי לזכרם של רועי רוטבג ויעקב טוכמן "טומי" חברינו שנרצחו בשדות נחל עוז.