הַבַּחוּרִים יוֹצְאִים הַיּוֹם
כָּכָה בְּלִי שׁוּם סִבָּה
בַּחֻלְצוֹת, חֻלְצוֹת הַלְּבָנוֹת.
וְהָאָבִיב הֵאִיר פִּתְאוֹם
כָּכָה בְּלִי שׁוּם סִבָּה
אֶת שִׂמְלוֹתֵיהֶן שֶׁל הַבָּנוֹת.

כְּשֶׁהַיָּפֶה שֶׁבַּפְּרָחִים
אֶת כָּל רֵיחוֹ שָׁלַח הוּא
עִם רוּחוֹת אָבִיב עוֹבְרוֹת,
אֶת מֵיטַב הַחִיּוּכִים
כְּמוֹ זֵר פְּרָחִים שָׁלַחנוּ
לַיָּפוֹת בַּנְּעָרוֹת.

אָח, אֵיזוֹ אֵיזוֹ רוּחַ
וַדַּאי זוֹהִי רוּחַ שֶׁל אָבִיב

הַבַּחוּרִים חִיְּכוּ הַיּוֹם,
כָּכָה, בְּלִי שׁוּם סִבָּה
בַּשָּׁעוֹת, שָׁעוֹת הַקְּטַנְטַנּוֹת.
פְּרָחִים שֶׁל טַל פָּרְחוּ הַיּוֹם
כָּכָה בְּלִי שׁוּם סִבָּה
בְּתַלְתַּלֵּיהֶן שֶׁל הַבָּנוֹת.

וּבַשָּׁעוֹת הַקְּטַנְטַנּוֹת
מוּל הַמַּרְאָה עָמְדוּ הֵן
וּפְנֵיהֶן מְאֻשָּׁרוֹת,
וְאֶת מֵיטַב הַחִיּוּכִים
כְּמוֹ זֵר פְּרָחִים עָנְדוּ הֵן
כְּמוֹ פְּרָחִים בַּשְּׂעָרוֹת.

אָח, אֵיזוֹ אֵיזוֹ רוּחַ
וַדַּאי זוֹהִי רוּחַ שֶׁל אָבִיב

הַבַּחוּרִים עֵרִים הַיּוֹם
כָּכָה, בְּלִי שׁוּם סִבָּה
בַּשָּׁעוֹת שָׁעוֹת הַקְּטַנְטַנּוֹת,
קָנִים שֶׁל קַשׁ דָּבְקוּ פִּתְאוֹם
כָּכָה בְּלִי שׁוּם סִבָּה
בְּתַלְתַּלֵּיהֶן שֶׁל הַבָּנוֹת.

וּבַשָּׁעוֹת הַקְּטַנְטַנּוֹת
מוּל הַמַּרְאָה עָמְדוּ הֵן
וּפְנֵיהֶן מְאֻשָּׁרוֹת.
וְאֶת מֵיטַב הַחִיּוּכִים
כְּמוֹ זֵר פְּרָחִים עָנְדוּ הֵן,
כְּמוֹ פְּרָחִים בַּשְּׂעָרוֹת. 

יואל רקם היהה מנגן האקורדיאון ומלך ריקודי העם  בכיתה שלי בימים היפים שלנו בבית הספר החקלאי עיינות.  שנים אחר כך, כשהיה יואל רקם עורך מחלקת הפולקלור לבידור ומוסיקה קלה בקול ישראל. ואני עשיתי את הצעדים הראשונים בכתיבת מלים לשירים - את השירים הראשונים שלי, "מכתב אהבה,"  "החמה עולה"  "רוחות אביב," "אחרי המלחמה"  ועוד הרבה אחרים הבאתי כמובן אליו להלחנה. וכל כך שמחתי למנגינות שלו.

וזאת הייתה הצלחה גדולה, שיתוף פעולה נהדר ועידוד להמשך הדרך.