אוֹי לִי, חַיָּל קְרָבִי הוּא.

אוֹי לִי כִּי אֲהוּבִי הוּא.

מִי הוּא יִהְיֶה לִי, אִם הוּא עוֹד יִהְיֶה לי

אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

 

אִם עוֹד תִּזְרַח הַשֶּמֶש

עַל ֹשְתֵי עֵינֶיךָ אֵלֶּה,

מַה אָז אֶרְאֶה שָם, אֵיזֶה צֵל יִהְיֶה שָם

אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

 

 

בַּקְרָב עוֹד לֹא נֻסָּה הוּא.

אֵיךְ אֶת סִבְלוֹ יִשָא הוּא,

אֵיךְ אֶעֱזוֹר לוֹ, אֵיך שָם אֶעֱזוֹר לוֹ

בַּכְּאֵב וּבָאֵימָה.

 

אִם הוּא יָשוּב אֵלֵינוּ

הָאִם עוֹד אַכִּירֶנוּ?

מַה אָז אוֹמַר לוֹ. מַה אֶפְשָר לוֹמַר לוֹ

אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה?

 

אוֹי לִי, בַּקְרָב נֻסָּה הוּא,

אוֹי לִי, עָפָר כִּסָּהוּ.

רַק צֵל עָזַב לִי, בְּעֵינֵי רֵעָיו לִי

אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה.

 

                 תַּם יוֹם כְּאֵב, כְּאֵב וּגְבוּרָה,