אָדֹון עִם כּוֹבַע (מן המגרה)
פתאום הכובע עף לו

מילים:   לאה נאור

 אָדוֹן מְהֻדָּר
בָּרְחוֹב עָבַר
פּתְאוֹם הַכּוֹבַע עָף לוֹ.
אָדוֹן מְהֻדָּר,
מְאֹד מְגֻנְדָר,
אַחֲרֵי הַכּוֹבַע רָדַף לוֹ.
הוּא רָץ בְּכָל הַכּוֹחַ.
הַכּוֹבַע נִסָּה לִבְרוֹחַ.
הָאִישׁ רָץ וְנָפַל
וְקָפַץ וְנִכְשָׁל
הִתְלַכְלֵךְ בְּחוֹל
וְקִלֵּל בְּקוֹל.
הוּא כָּל כַּך כָּעַס
אַךְ בַּסּוֹף תָּפַס
אֶת הַכּוֹבַע שֶׁלּוֹ.
נִגֵּב אוֹתוֹ בְּשַׁרְווּלוֹ
וְחָבַשׁ בַּחֲזָרָה.
אָדוֹן מְהֻדָּר
בָּרְחוֹב עָבַר
כְּאִילוּ כְּלוּם לֹא קָרָה.

 

 

 


בחזרה לשירים על בגדים, על כובעים ועל סנדלים. »