כְּשֶׁתָשוּב הַיּוֹנָה עִם עֲלֵה הַזַּיִת

אָז נַדְלִיק לָהּ אֶת כָּל הָאוֹרוֹת בַּבַּיִת,

כֻּלָּנוּ נָבוֹא לִשְׂמוֹחַ

וְנֹחַ יַרְגִּישׁ בְּנוֹחַ

כְּשֶׁתָשוּב הַיּוֹנָה עִם עֲלֵה הַזַּיִת

אֵלֵינוּ לַבַּיִת.

 

נוֹשִׁיב אוֹתָה מוּל הַמְּנוֹרָה הַדּוֹלֶקֶת,

לֹא נִצְעַק בְּשִׂמְחָה, רַק נִשְׂמַח בְּשֶׁקֶט,

שֶׁלֹא תִּבָּהֵל וְתִפְרַח לָהּ,

שֶׁלֹא תִּבָּהֵל וְתִבְרַח לָהּ,

שֶׁתָמִיד תִּשָּׁאֵר עִם עָלֵה הַזַּיִת

אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת.

 

כְּשֶׁתָשׁוּב יוֹם אֶחָד הַיּוֹנָה אֵלֵינוּ

אָז נֵדַע שֶׁכְּבָר אֵין שׁוּם מַבּוּל סְבִיבֵנוּ

וּמוּתָר לְהַתְחִיל לִשְׂמוֹחַ

כִּי מָצְאָה כַּף רַגְלָהּ מָנוֹחַ.

כַּמָּה טוֹב שֶׁיוֹנָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת

עָפָה בַּבַּיִת.