פִּתְאוֹם אֲנִי לֹא מוֹצֵא אֶת עַצְמִי.
הָפַכְתִּי אֶת כָּל הַבַּיִת.
חִפַּשְׂתִּי פֹּה וְחִפַּשְׂתִּי שָׁם,
בָּרְאִי, בַּקּוֹלְנוֹעַ, עַל שְׂפַת הַיָּם.
תָּבִינוּ, אֲנִי לֹא מְחַפֵּשׂ כָּכָה סְתָם,
אֲנִי מֵת לִמְצֹא אֶת עַצְמִי.

לָקַחְתִּי פָּנָס וּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת,
מִשְׁקֶפֶת וְנֵר, דְּבָרִים כָּאֵלֶּה,
כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר עַל יָדִי אֲנִי לֹא עוֹצֵר.
זֶה בִּכְלָל לֹא אֲנִי. זֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר.

מָה קָרָה, מָה קָרָה?
נִשְׁבְּרָה הַקְּעָרָה,
אֵיפֹה בְּחֵיפָה בְּבֵית הַמִּשְׁטָרָה.
אוֹטוֹ דָּרַךְ עַל נְמָלָה, אַל תְּסַפְּרוּ לַמֶּמְשָׁלָה.
אָז מָה בְּעֶצֶם, אֵיזוֹ עֶצֶם? מָה בְּעֶצֶם קָרָה?

עָלִיתִי חֲצִי טוֹן גָּבוֹהַּ מִדַּי. אֲנִי לֹא יָכוֹל לָרֶדֶת.
אָמְרוּ לִי "קְפֹוץ", הֵבִיאוּ סֻלָּם,
מָשְׁכוּ אוֹתִי פֹּה וְדָחֲפוּ אוֹתִי שָׁם,
קָנוּ לִי כַּרְטִיס לְקָנָדָה גַּם,
מִשְׁתַּגְּעִים שֶׁאֲנִי אֵרֵד.

אֲבָל חֲצִי טוֹן לֹא הוֹלֵךְ בָּרֶגֶל,
בְּחַיַּי שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לָרֶדֶת.
זֹאת עֻבְדָּה, תִּשְׁמְעוּ: אֲנִי עוֹד לְמַעְלָה
טְרָהּ לָה לָה טְרָהּ לָה לָה טְרָהּ לָה לָה.

מָה קָרָה…

רָכַבְתִּי עַל סוּס, הָיִיתִי מַבְּסוּט,
פִּתְאוֹם הַסּוּס נִגְמַר לִי.
תָּפַסְתִּי חָזָק בִּקְצֵה הַזָּנָב,
נִסִּיתִי לַחְזֹר כָּכָה דֶּרֶךְ הַגַּב
רַק חֲבָל שֶׁהַסּוּס נִגְמַר.

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹכֵב עַל מַרְבֶּה רַגְלַיִם
אוּלַי זֶה נָמוּךְ בְּמֵטֶר אוֹ שְׁנַיִם,
אַךְ כְּשֶׁעוֹבֵר אוֹתִי סוּס בְּאֵיזֶה מָקוֹם
אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ בָּרֶגֶל:
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, ש ל ו םִ.