החתונה הגדולה (מלים ולחן)

מילים:   לאה נאור
לחן:   משה וילנסקי
ביצוע:   להקת הנח"ל בתכניתה "בפעם ה-18" (1965)

הביצוע המקורי (גרסת שמע)

 

האורחים עוד לא הגיעו,

הַכַּלּוֹת לֹא מוּכָנוֹת,

אֶת הַקֶּרַח לֹא הֵבִיאוּ,

לֹא הוֹצִיאוּ שֻׁלְחָנוֹת.

 

הַחַשְׁמַל בכלל עוֹד לֹא בְּסֵדֶר.

הנה מוֹצִי רָץ כְּבָר לְתַקֵּן.

אֵיפֹה מוֹצִי? אֵיפֹה מוֹצִי?

הוּא צָרִיךְ עכשיו לְהִתְחַתֵּן.

 

מוֹצִי מִתְחַתֵּן עִם אוֹרָה, גידל'ה עִם תָּמִי,

רבקהל'ה רוֹצָה אֶת יוֹרָם, אַךְ נִשֵּׂאת לְרָמִי,

חַיִּים מְנַסֶּה לִבְרֹוחַ, אֲבָל אֵין לוֹ כְּבָר בְּרֵרָה.

יַעְנְקָלֶה בָּחוּר דֵּי טוֹב, אַךְ אֵין לוֹ בַּחוּרָה.

 

 

הָאַרְטִיסְטִים עַל הַדֶּשֶׁא,

יֵשׁ שָׁם חֲזָרָה כְּלָלִית,

אֲבָל שמיל מֻכְרָח לָלֶכֶת,

ליז הִתְחִילָה לְהַמְלִיט.

 

- אָז קִרְאוּ מַהֵר לְמוֹצִי,

מֻכְרָחִים מִיָּד רַקְדָן.

- לֹא אִכְפַּת לִי! לֹא אִכְפַּת לִי!

לֹא אִכְפַּת אִם הוּא חֲתַן!

 

מוֹצִי מִתְחַתֵּן עִם אוֹרָה, גידלה עִם תָּמִי...

 

 

אוֹטוֹבּוּס אֶחָד הִגִּיעַ,

שׁוּם דָּבָר עוֹד לֹא מוּכָן!

מִי סָחַב אֶת כָּל הַבִּירָה

וְהָפַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן?

 

דּוֹדָה אִיטָה בָּאָה. הִיא נִרְגֶּשֶׁת.

תְּנוּ לָהּ רַק לַחְגֹּור סִנַּר גָּדוֹל.

- חֶבְרָה זוּזוּ! תְּנוּ לָגֶשֶׁת!

דּוֹדָה אִיטָה תְּסַדֵּר הַכֹּל.

 

שִׂימוּ יַיִן! שִׂימוּ יַיִן!

לֹא לִשְׁכֹּוחַ מְלוּחִים.

שִׂימוּ מִיץ, גָּזוֹז וּבִירָה,

תְּנוּ עוֹד סוֹדָה לָאוֹרְחִים.

 

שִׂימוּ אֶת הַטּוֹרְט שֶׁל רוחק'ה

מֵחָמֵשׁ עֶשְׂרֵה בֵּיצִים.

שִׂימוּ יַיִן, שִׂימוּ יַיִן

לֹא לִשְׁכֹּחַ חֲמוּצִים.

 

(דּוֹדָה, הַגִּידִי לָנוּ כֵּן,

אָנוּ רוֹצִים לְהִתְחַתֵּן

לֹא נוּכַל יוֹתֵר לִסְבֹּול

אַתְּ אָשְׁרֵנוּ אַתְּ הַכֹּל,

דּוֹדָה, הַגִּידִי לָנוּ כֵּן.)

 

עַל הַדֶּשֶׁא הֶעֱמִידוּ

כְּבָר חֻפָּה מִקִּלְּשׁוֹנִים.

כָּל חָתָן מַחְזִיק טַבַּעַת,

כָּל כַּלָּה – זֵר שׁוֹשַׁנִּים.

 

רבקהל'ה רוֹצֶה לִבְדֹּוק

אִם הַטַּבַּעַת מִזָּהָב.

כְּבָר הַכֹּל מוּכָן בְּעֵרֶךְ

מְחַכִּים עוֹד רַק לָרַב.

 

רַב... רַב... רַב... רַב...

 

הוּא תָּעָה אוּלַי בַּדֶּרֶךְ?

מוֹצִי רָץ כְּבָר לְבָרֵר.

אֵיפֹה מוֹצִי? אֵיפֹה מוֹצִי?

רוּץ לְהִתְחַתֵּן מַהֵר.

 

מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה מוֹצִי?

הִנֵּה הוּא תּוֹדָה לָאֵל.

אַרְבַּע חֲתֻנּוֹת בְּיַחַד,

קַל מְאֹד לְהִתְבַּלְבֵּל.

 

מְחֻתָּן נוֹשֵׁק בְּרֶגֶשׁ

לְכָל אַרְבַּע הַכַּלּוֹת.

הוּא שָׁכַח פִּתְאוֹם לְגַמְרֵי

מִי מֵהֶן כַּלָּה שֶׁלּוֹ.

 

שָׁם גּוֹעֶרֶת הַחוֹתֶנֶת

בַּחֲתַן הַלֹּא מַתְאִים,

וּבָרֶקַע מְקוֹנֶנֶת

מַקְהֵלַת הָרַוָּקִים:

 

"אָנוּ נִשְׁבַּעְנוּ! נָדַרְנוּ! דִּבַּרְנוּ!

זֶה כּוֹאֵב! זֶה דּוֹקֵר!

הֵם דַּוְקָא הָיוּ בַּחוּרִים יְקָרִים

פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

לְעוֹלָם לֹא יֶחֱזוּ עוֹד בְּאוֹר הַיָּרֵחַ,

הוֹ, כַּמָּה נוֹרָא!

הִנֵּה נִשָּׂאִים, עֲקוּדִים בְּטַבַּעַת

לִפְנֵי הַגְּבִירָה.

מֵעוֹלָם לֹא הָיָה צַוָּארָם כֹּה נָקִי,

תִּסְרָקְתָּם מְתֻקֶּנֶת!

אֲבוֹי כִּי הָיְתָה בָּהֶם יַד הַגּוֹרָל

וְיַד הַחוֹתֶנֶת.

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים

בִּשְׂדֵה הַקְּרָב.

כִּי מָה יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת גִּבּוֹרִים

נֶגֶד הָרַב?

 

וְהָרַבִּי רַבִּי יושֶע (אִי אֵי)

אָז אָמַר לָהֶם נִישְׁקוֹשֶע (אִי אֵי אֵי)

בִּזְכוּתָם שֶׁל רַבָּנָן וּמָרָנָן וְרַבּוֹתַי,

אֶצְלְכֶם זֶה לֹא חָשׁוּב

לְהַקְפִּיד עַל הַסִּבּוּב

הִסְתּוֹבַבְתֶּם כְּבָר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי.

 

יודית יודית הַטּוֹבָה

פּוֹרֶסֶת אֶת הַלֶּחֶם

וּמִתַּחַת לַחֻפָּה

הַחֲגִיגָה נִמְשֶׁכֶת:

 

- הִנֵּה יֵשׁ כּוֹסִית קְטַנָּה שֶׁל יַיִן

אַל תִּשְׁתֶּה הַכֹּל, תַּשְׁאִיר גַּם לָהּ.

מוֹצִי הִתְחַתֵּן סוֹף סוֹף עִם אוֹרָה

הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהּ וַדַּאי גְּדוֹלָה.

 

מִי כַּלָּה וּמִי שׁוֹשְׁבִין

מִי הַדּוֹדָה אוֹ הָאָח?

אֵלֶּה הֵם פְּרָטִים קְטַנִּים

זֹאת נִבְדֹּק כְּבָר אַחַר כָּךְ.

 

מוֹצִי הִתְחַתֵּן עִם אוֹרָה, גידלה עִם תָּמִי...

 

דּוֹדָה אִיטָה הַטּוֹבָה,

וְלָהּ סִנַּר גָּדוֹל,

מְאַרְגֶּנֶת אֶת הָאֹכֶל

יֵשׁ מָה לֶאֱכֹל!

 

צוֹהֲלִים כָּל הַקְּרוֹבִים,

צוֹהֲלִים כָּל הָרְחוֹקִים,

וְיוֹתֵר מִכָּל צוֹהֶלֶת

מַקְהֵלַת הָרַוָּקִים:

 

רַוָּקִים הֵם עַם שָׂמֵחַ

עוֹד תִּרְאוּ אֵיךְ הוּא פּוֹרֵחַ

יֵשׁ לָנוּ תֵּאוֹרְיָה מַרְעִישָׁה:

אִם אַתָּה בָּחוּר עִם טַעַם

אָז אַף פַּעַם, אָז אַף פַּעַם

אַל נָא תְּחַפֵּשׂ אֶת הָאִשָּׁה.

אֵיךְ אֶת מוֹצִי

פֹּה תָּקְעָה בַּבֹּץ הִיא,

וְעַכְשָׁו יֹאכַל, חֲבִיבִי, חוֹל.

אֵיךְ עַל חַיִּים

שָׂמָה הִיא רֵחַיִם

וְעַכְשָׁו לָצֵאת כְּבָר לֹא יָכוֹל.

רַוָּקִים הֵם עַם בָּטוּחַ,

אֶת כֻּלָּן יִשָּׂא הָרוּחַ,

אָנוּ לֹא רוֹצִים לְהִסְתַּדֵּר.

הֵי חֶבְרַיָּא, הִנֵּה אַיָּהּ!

מָה אַתֶּם רָצִים חֶבְרַיָּא?

אַיָּהּ זֶה בִּכְלָל דָּבָר אַחֵר.

 

כָּל רַוָּק פֹּה, עוֹד יֹאכַל אָבָק פֹּה.

עוֹד תִּרְאוּ, כֻּלָּם יַגִּידוּ כֵּן.

דּוֹדָה אִיטָה כְּבָר מִזְּמַן הֶחְלִיטָה:

רַוָּקִים צְרִיכִים לְהִתְחַתֵּן.

 

הָבָה נֵצֵא בְּמָחוֹל,

הָבָה נֵצֵא בִּמְחוֹלוֹת,

עַד אֲשֶׁר יָעוּף הַגַּג

וְיָעוּפוּ הַשְּׂמָלוֹת

 

יֵשׁ שָׁלוֹשׁ מַפּוּחִיּוֹת

וְרַבָּה הַצַּהֲלָה.

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

 

יַעְנְקָלֶה רוֹקֵד עִם אוֹרָה.....

גידל'ה עִם תָּמִי

רבקהל'ה רוֹצָהּ אֶת יוֹרָם

אֲבָל יֵשׁ לָהּ רָמִי.

אַיָּה אַיָּה הִתְנַשְּׁקָה כְּבָר

עִם מוֹשִׁיקוֹ הַצַּנְחָן.

יוֹדִית, יוֹדִית הַטּוֹבָה כְּבָר

מְנַקָּה אֶת הַשֻּׁלְחָן.

 

וְהַמַּעְגָּל סוֹבֵב

אַף כִּי מְאֻחָר.

מִי שֶׁלֹּא נִשָּׂא הַיּוֹם

יִנָּשֵׂא מָחָר.

בְּקָרוֹב גַּם אֶצְלְכֶם

מַעְגָּל יִסּוֹב.

בֵּינְתַיִם עֶרֶב טוֹב.

חברה, ערב טוב.

 

 

  




 

 
השיר נכתב בשנת 1965 לתכניתה של להקת הנח"ל "בפעם ה-18"  זו הייתה הפעם הראשונה בה ניסיתי להציע שירים ללהקת הנח"ל. שני שירים שלי התקבלו ובוצעו  באותה תכנית:  "החתונה הגדולה" ו"רומנסה לפרות". שני השירים נכתבו בהשראת הזכרונות שלי מן ההאחזות, ומאוחר יותר מן הקיבוץ הצעיר נחל עוז, שהייתי בין מקימיו..
אחדן התפקידים שמילאתי בהתלהבות גדולה בקבוץ הצעיר הייתה ועדת התרבות הראשונה, והשתתפות בכתיבת השירים שליוו את החתונות הראשונות במשק. למען החיסכון  "ריכזנו " את החתונות והיינו מקיימים את הטקס רק כאשר התאספו כמה זוגות שרצו להתחתן, והייתה "חתונה גדולה" משותפת לכמה זוגות. הייתי העוזרת חסרת הנסיון של הגאון התורן בכתיבה, מוטקה נאור, שכתב ביד קלה את כל השירים ולמען האמת לא היה זקוק כל כך לעזרתי. אבל אני התעקשתי. בסופו של דבר נישאני גם אנחנו ב"חתונה גדולה" כזאת.
התכנית "הפעם ה-18" לא זכתה להצלחה גדולה. השיר הזה, כמו גם האחרים בתכנית בוצע ונשכח. ורק לאחרונה (שנת 2013 , כמעט חמישים שנה אחרי שבוצע) מצאנו את ההקלטה והצלחתי לשחזר את השיר.

בתודה לתחקירן המוכשר רמי סמו שעזר לי למצוא את השיר האבוד הזה.

בחזרה לשירי להקות צבאיות ושירים על צבא »