בְּכּוֹרָזִים מַצָּב הָכֵן כְּבָר שְׁעָתַיִם
בִּגְלַל מִבְרָק שֶׁהִתְקַבֵּל מִבְּאֵרוֹתַיִם:
אֲהוּבָהלֶ'ה לִבָּה שָׁבוּר, דּוֹמְעוֹת עֵינֵיהָ,
שִׁלְחוּ מִיָּד אֶת מוֹיְשֶׁה אוֹ שֶׁנִשְׁתַּגֵעַ.

אָז קָפַצְנוּ עַל הַדִּיזֶל
וְיָצָאנוּ בִּדְּהָרָה,
אֲבָל תֵּכֶף הִסְתּוֹבַבְנוּ וְחָזַרְנוּ חֲזָרָה.
הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁמוֹיְשֶׁה כְּלָל אֵינֶנוּ,
וּלְמוֹיְשֶׁה חֶבְרֶ'ה, אִין תַּחְלִיף בֵּינֵינוּ.
אֵיפֹה יֵשׁ בְּכָל הָאָרֶץ
פַּר גִּזְעִי כֹּה מְעוּלֶה.
אוֹלֶה.

הָמוֹן פָּרוֹת מְמוּוּוּרְמָרוֹת קוֹלָן הֵרִימוּוּוּ
שֶׁלֹא יִסַּע כִּי אֵין כְּמוֹיְשֶׁה בַּפָּרִים הוּוּוּא.
"אֲנִי חַיָּה לְמַעֲנוֹ עַל קַשׁ וּמַיִּם,
אֲנִי אָמוּוּוּת אִם הוּא יַצְמִיחַ לִי קַרְנַיִם."

אַך אֲנַחְנוּ עִם הַדִּיזֶל
כְּבָר יָצָאנוּ בִּדְּהָרָה,
אֲבָל תֵּכֶף הִסְתּוֹבַבְנוּ לְהַצִּיל אֶת הַפָּרָה.
רַק הַשֵׁד אוּלַי יוֹדֵעַ, לֹא בָּטוּחַ,
אֵיךְ נֵצֵא מִזֶּה, יִקַח אוֹתָה הָרוּחַ!
אֵיפֹה יֵשׁ בְּכָל הָאָרֶץ
פַּר גִּזְעִי כֹּה מְעוּלֶה.
אוֹלֶה.

כָּל הַצָּרוֹת הִתְחִילוּ עוֹד בְּתוֹךְ נַצֶרֶת,
הַפָּר אָכַל שָׁם כּוֹבַע קַשׁ וְתִיק שֶׁל גְּבֶרֶת.
אַחַר פָּרַץ לְבַּנְק דִּיסְקוֹנְטְ וּבֵית קוֹלְנוֹעַ,
רָמַס רֹאשׁ עִיר וְגַם פָּקִיד אֶחָד גָּבוֹהַּ.

אָז קָפַצְנוּ עַל הַדִּיזֶל
וְיָצָאנוּ בִּדְּהָרָה,
לֹא הִבַּטְנוּ אַחֲרֵינוּ, לא חָזַרְנוּ חֲזָרָה.
כִּי הָיִינוּ מוּכְרָחִים אַחַת וּשְׁתַיִים
לְרַפֵּא שְׁבָרִים בַּלֵב בִּבְאֵרוֹתַיִם.
אֵיפֹה יֵשׁ בְּכָל הָאָרֶץ
פַּר גִּזְעִי כֹּה מְעוּלֶה.
אוֹלֶה.

כְּשֶׁאוֹר אָדוֹם נִדְלַק פִּתְאוֹם בְּתוֹך רַמְזוֹרוֹ
הוּא הִתְרָגֵש דָּם חַם עָלָה לְרֹאשׁ הַתּוֹרוֹ.
מְכוֹנִיוֹת וּשְׁנֵי שׁוֹטְרִים סוּלְקוּ הַצִּידָה
וּמִתְרוּעוֹת הַצּוֹפָרִים הָיְתָה קוֹרִידָה.

אַך אֲנַחְנוּ עִם הַדִּיזֶל
כְּבַר יָצָאנוּ בִּדְּהָרָה,
אַך מִיָּד מִשָֹׁם נִלְקַחְנוּ בְּעֶזְרַת הַמִּשְׁטָרָה.
הַחוּרְבָּן הָיָה מוּשְׁלָם וְהַרַמְזוֹרוֹ
מְקוּפָּל עַל כָּל הַכְּבִישׁ לִפְנֵי הַתּוֹרוֹ.
אֵיפֹה יֵשׁ בְּכָל הָאָרֶץ
פַּר גִּזְעִי כֹּה מְעוּלֶה.
אוֹלֶה.

בְּלֵב נִשְׁבָּר הִגַעְנוּ כְּבָר אַחֲרֵי יומִיִים
קְצָת הֲרוּסִים אַך מְרוּצִים לִבְאֵרוֹתַיִים.
הַצָּהֲלָה בַּהֵאָחְזוּת הָיְתָּה סוֹחֶפֶת,
אַחֲרֵי הַכֹּל אֲהוּבָהלֶ'ה זֶה כָּל הָרֶפֶת.

יוֹם וַלַּיְלָה שָׁם חָגַגְנוּ. אָז יָצָאנו בִּדְּהָרָה,
גְּדוּד שִׁרְיוֹן לִוָּה אוֹתָנוּ בִּדְּרִישַֹת הַמִּשְׁטָרָה.
מוֹיְשֶׁה עוֹד הִסְפִּיק לְגְעוֹת בְּקוֹל נָמוּוּוּוּוּ...
אַל תִּבְכִּי, אֶחְזוֹר אֵלַיִך מוֹנַמוּוּוּוּוּוּ....

אֵיפֹה יֵשׁ בְּכָל הָאָרֶץ
פַּר גִּזְעִי כֹּה מְעוּלֶה.
אוֹלֶה.

השיר נכתב בשנת 1964 לתכניתה של להקת הנח"ל "בפעם ה 18" זו הייתה הפעם הראשונה בה ניסיתי להציע שירים ללהקת הנח"ל. שני שירים שלי התקבלו ובוצעו באותה תכנית: "החתונה הגדולה" ו"רומנסה לפרות".

שני השירים נכתבו בהשראת הזכרונות שלי מן הקיבוץ ר נחל עוז, שהייתי בין מקימיו.
השיר "החתונה הגדולה" נכתב בעקבות החתונות בקיבוץ הצעיר, בן זוגי מוטקה ואני היינו הכותבים של השירים בכל החתונות. כתבנו אותם לפי מנגינות מוכרות, "החתונה הגדולה" הוא בעצם שחזור מחוייך של כמה מהשירים שכתבתנו לחתונות של חברינו וחברותינו  בקיבוץ נחל עוז. בזמנו כתבתי את השירים לפי מנגינות ידועות, אבל  משה וילנסקי העניק לשיר הזה מנגינה ואופי ייחודיים.
השיר "רומנסה לפרות," נכתב בהשראת הרפת בנח"ל עוז שמנתה פרה אחת (נדמה לי ששמה היה אהובהל'ה) ותקופה מסוימת הייתי "מרכזת הפרה". זכיתי בתפקיד בזכת זה שכבוגרת בביתהספר החקלאי "עיינות" ידעתי לחלוב ולטפל בפרה.
התכנית "בפעם ה-18" של להקת הנח"ל לא זכתה להצלחה גדולה והשירים נשכחו ואבדו. ורק בשנת 2014 נמצאו ושוחזרו.
עזרו לי בשחזור השירים התחקירן ערן ליטווין שיזם את השחזור ואף מצא הקלטה של השירים, והפזמונאי המוכשר  אבי קורן, בוגר להקת הנח"ל, שתמיד זוכר הכל בעל פה, עזר לי בשחזור מדוייק של מילות השיר "רומנסה לפרות".