הָעֲנָק הַנּוֹרָא בַּגְּלִימָה מוּזָרָה לֹא הָיָה כָּל כָּך נוֹרָא. 

               יָצַאנוּ מִתּוֹךְ אַגָּדָה קְטַנָּה, עַכְשָׁו נָשׁוּב חֲזָרָה.

               שָׁלוֹם יְלָדִים, שָׁלוֹם לְךּ יֶלֶד, שָׁלוֹם גַּם לָךְ, יַלְדָּה. 

               נִגְמַר הַסִּפּוּר וַאֲנַחְנוּ חוֹזְרִים אֶל סֵפֶר הָאַגָּדָה.

               אֲבָל לֹא נִפָּרֵד מִכֶּם לְשָׁלוֹם לִפְנֵי שֶׁנָגִיד תּוֹדָה.

              תּוֹדָה שֶׁצָחַקְתֶּם, תּוֹדָה שֶׁנִבְהַלְתֶם, תּוֹדָה שֶׁבִּלִּיתֶם כָּאן.

              גם אַרְבַּזְגוּזוּ אוֹמֵר תּוֹדָה, גַּם טְרִילִי, הַמֵּיתָר הַקָּטָן, 

              כִּי אַגָּדות הֵן מְאֹד בּוֹדְדוֹת אִם אִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתָן.

              הַמֶּלֶךְ קִבֵּל אֶת הַכֶּתֶר שֶׁלּוֹ הַמַּלְכָּה נִשְׁאֲרָה נֶחְמָדָה

              שְׁנֵיהֶם נִפְרָדִים מִכֶּם לְשָׁלוֹם וְאוֹמְרִים לָכֶם תּוֹדָה.

               תודה לך ילד, תודה לך ילדה, תודה, תודה, תודה.