בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא הַכֹּל יִהְיֶה אַחֶרֶת.
בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא, תִּרְאוּ, הִיא מִתְאַפֶּרֶת,
הִיא תֵּרָאֶה כְּמוֹ פֶּרַח נֶהְדָּר.
בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא יָבוֹא פַּרְפַּר.

כֵּן, הִיא דּוֹמָה לְפֶרַח בִּתְחִלַּת הָעֶרֶב,
הִיא מְאֻפֶּרֶת קְצָת, אֲפִלּוּ מְאֻשֶּׁרֶת,
נִשְׁעֶנֶת עַל הַקִּיר הֲכִי קָרוֹב,
עוֹמֶדֶת לָהּ וּמְקַוָּה לְטוֹב.

אֵלֶּה הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלָּהּ,

לִפְרַנְק סִינַטְרָה אֵין מַעֲרִיצָה כָּמוֹהָ,
תָּמִיד הִיא לְבַדָּהּ, וְיֵשׁ לָהּ זְמַן לִשְׁמֹעַ.
הַבָּנוֹת יוֹדְעוֹת לְהִתְרַחֵק,
זֶה מְסֻכָּן. אוּלַי זֶה מִדַּבֵּק?

מִמַּבָּטִים גְּנוּבִים הִיא מְקִימָה לָהּ גֶּשֶׁר,
מִי שֶׁרַק יִרְצֶה, שֶׁלֹּא יִפְחַד לָגֶשֶׁת.
וְהוּא נִגַּשׁ. אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּגֵּעַ,
אֶל זוֹ שֶׁלְּיָדָהּ וְלֹא אֵלֶיהָ.

אֵלֶּה הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלָּהּ...

מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִיר, אוּלַי הָיְתָה נוֹפֶלֶת,
כְּדַאי לְהִשָּׁעֵן בְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה,
גַּם הִיא הָיְתָה בּוֹחֶרֶת לִפְעָמִים
לְהִשָּׁעֵן עַל מַשֶּׁהוּ. יוֹתֵר חַמִּים.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא הַכֹּל יִהְיֶה אַחֶרֶת,
בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא, תִּרְאוּ, הִיא מִתְגַּנְדֶּרֶת.
הִיא תֵּרָאֶה כְּמוֹ פֶּרַח נֶהְדָּר.
בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא יָבוֹא פַּרְפַּר.

אֵלֶּה הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלָּהּ...
וְהֵם מְטַפְטְפִים מַהֵר.
חֲבָל עַל כָּל טִפָּה,
הַגִּידוּ לָהּ שֶׁתִּזָּהֵר.