כְּשֶׁהִיא נוֹלְדָּה הָיָה לָהּ חוֹם. שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַּׁע,
כֻּלָּם טִפְּלוּ בָּהּ, אַךְ הָיָה לָהּ חַם נוֹרָא,
וְהַמַּדְחוֹם שֶׁלָּהּ הֶרְאָה שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע
גַּם אַחַר כֶּך, כְּשֶׁהִיא בַּגְרָה. כְּשֶׁהִיא בַּגְרָה.

כְּשֶׁהוּא נוֹלָד הָיָה לוֹ קַר, זֶה לא עָבַר לוֹ,
הָיוּ לוֹ בִּגְלָל זֶה שָׁעוֹת קָשׁוֹת,
הוּא לא יָצַא עִם בַּת. מְאוּמָה לא עָזַר לוֹ,
הוּא לא יָכוֹל לָצֵאת. רַגְלָיו הָיוּ קְרוּשׁוֹת.

הָיָה לָהּ מֶזֶג חַם מְאד, שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע,
לֵב חַם הָיָה לָהּ. שְׂעָרָה כַּלֶּהָבָה.
אָמְרוּ שֶׁיֵשׁ... אָמְרוּ שֶׁיֵשׁ מַבָּט שֶׁל אֵשׁ לָהּ,
וְסַכָּנַת שְרֵפָה קַיֶּמֶת בַּסְּבִיבָה.

וְהוּא, הָיָה לוֹ אוֹפִי קַר, לִבּוֹ לֵב קֶרַח,
מַבָּט מַקְפִּיא, שִׁכְבָה שֶׁל כְּפוֹר עַל הַפָּנִים.
מִשְׂרָד הַחוּץ, אוֹמְרִים, הִצִּיעַ לוֹ קַר – יֶרָה
מִשְׂרָה שֶׁל צִיר.
שֶׁל אִיזֶה צִיר?
שֶׁל צִיר צְפוֹנִי.

הֵם נִפְגְשׁוּ בִּשְׁתֵּים עֶשׂרֵה שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע,
בְקַר–לִי–בָּךְ שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע בַּפִּנָּה.
מִיָּד חָטַף הוּא חוֹם נוֹרָא, שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע,
וְהִיא קִבְּלָה מִיָּד נַזֶּלֶת הֲגוּנָה.

וְאִם לא מֵתוּ - הֵם חַיִים עוֹד, זֶה לא פֶּשַׁע,
לָהּ יֵשׁ נַזֶּלֶת, לוֹ יֵשׁ פִיאַט מִסְחָרִי,
בְּבַיִּת חַם בִּקרליבך  שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע,
עִם חֲבוּרָה שֶׁל יְלָדִים פּוֹשְׁרִים.