בּוֹאוּ וְנִתְעֶה בַּדֶּרֶךְ
עַד סוֹף הָעוֹלָם בְּעֵרֶךְ,
בּוֹא נִקְפּוֹץ לַקֶּשֶׁת,
נִתְנַדְנֵד, עֲלֵה וָרֵד.
בּוֹאוּ נַעֲלֶה לְמַעֲלָה,
עַד הַסּוֹף וְעוֹד קְצָת הָלְאָה,
בּוֹא נֵלֵךְ בְּיַחַד לְאִבּוּד.
לָמָה לֹא?

בּוֹאוּ וְנִרְדוֹף אַחַר הָרוּחַ,
שְׂמֹאלָה וּקְצָת הָלְאָה,
אֵיפֹה וּלְמַעֲלָה
שָׁמָה וַחֲזָרַה.
בּוֹא לְשׁוּם מָקוֹם קָבוּעַ,
שְׂמֹאלָה וּקְצָת הָלְאָה,
אֵיפֹה וּלְמַעֲלָה,
שָׁמָה וַחֲזָרָה.

בּוֹא נִקְפּוֹץ לַקַסְיוֹפֵּאָה,
אֵיךְ וְלָמָה מִי יוֹדֵעַ,
בּוֹאוּ וְנִסַּע בַּעֲגָלָה הַגְּדוֹלָה.
אֵיךְ קַו הַמַּשְׁוֶה בָּרַח לִי,
קַו חָדָשׁ אוּלַי אֶמְתַח לִי,
בּואוּ נְעַגֵּל אֶת הָעוֹלָם,
פֹּה וַשָׁם.

נְטַפֵּס עַל הַיָּרֵחַ
שֶׁיִהְיֶה לוֹ קְצָת שָׂמֵחַ,
גַּם נִקְפּוֹץ לַנֹגַהּ,
שְׁתֵי שְׁנוֹת אוֹר, וְנַחֲזוֹר.
אַחַר כָּךְ נֵרֵד לַדֶּשֶׁא
עִם טִפָּה קְטַנָה שֶׁל גֶּשֶׁם,
נְסַפֵּר בְּרֶגֶּשׁ מַה הָיָה,
אֵיךְ הָיָה…
שְׂמֹאלָה וּקְצָת הָלְאָה...