שיחה קטנה בינו לבינה בימים קשים

לֹא תָּמִיד זֶה כָּךְ
יָכוֹל לִהְיוֹת אַחֶרֶת
אַל תִּהְיֶה חָכָם כָּל כָּך
הַטַּעַם מִשְׁתַּפֵּר.
הַשֶּׁקֶר מְלַטֵף
וְהָאֶמֶת דוֹקֶרֶת.
תֵּן לִי נְשִׁיקָה קְטַנָּה
זֶה לִפְעָמִים עוזֵר.

לֹא תָּמִיד זֶה כָּך
שְׁקָרִים, אֲנִי בָּטוּחַ,
יִזָּרְקוּ לַפַּח -
הַטַּעַם מִשְׁתַּפֵּר.
אַך כָּל עוֹד זֶה כָּךְ
יִקַח אֶת זֶה הָרוּחַ
תְּנִי לִי נְשִׁיקָה קטנה
זֶה לפעמים עוֹזֵר.

על הספר מלה טובה:

בימים העצובים של הקורונה, ניסיתי לעודד את עצמי וגם את חברי בפייסבוק  בשיר יומי. בכל בוקר פרסמתי בפייסבוק שיר שיעזור לי ולאחרים לעבור את היום. קראתי לפינה "שירים לימי קורונה".
עתה, כשהימים העצובים של הקורונה נשכחו והגיעו הימים העצובים של אסון השבעה באוקטובר והמלחמות שאחריו, עדיין אני מנסה לעודד את עצמי ואת חברי בפייסבוק בשירים אופטימיים ככל האפשר. ואין אופטימי כמו שיר אהבה. וכמו מלה טובה.