אוּלַי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
זֶה לֹא בָּטוּחַ
תָּלוּי בְּכָל מִינֵי דְּבָרִים
וּבְמַצָּב הָרוּחַ,
וּמַה יָגִידוּ בַּשְׁכוּנָה
וְאִם בִּכְלָל זֶה לֹא נָאֶה,
אוּלַי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
נִרְאֶה.

אָמְנָם פָּנַיִךְ לֹא רָעוֹת,
בִּפְרָט בַּלַּיְלָה,
וְגַם שְׂפָתַיִך נִפְלָאוֹת
וְכַךְ גַּם הָלְאָה
אַך מַה יָגִידוּ בַּשְׁכוּנָה
וְאִם בִּכְלָל זֶה לֹא נָאֶה,
אוּלַי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
נִרְאֶה.

אָמְנָם חַדְרֵך כֻּלוֹ נוֹצֵץ.
כָּל כָּך נָעִים פֹּה.
וְגַם אֲנִי אֵינִי מֵעֵץ
אָז מַה בִּכְלָל עוֹשִׂים פֹּה?
וּמַה יָגִידוּ בַּשְׁכוּנָה
וְאִם בִּכְלָל זֶה לֹא נָאֶה,
אוּלַי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
נִרְאֶה.

אוּלַי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
אוּלַי נִדְמֶה לִי
אֵיך מַחֲלִיטִים דָּבָר כָּזֶה,
כָּל כָּך כָּל כָּך קָשֶׁה לי,
וּמַה יָגִידוּ בַּשְׁכוּנָה
וְאִם בִּכְלָל זֶה לֹא נָאֶה,
אוּלַי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
נִרְאֶה.

השיר נכתב בשנת  1969, להצגה "קנטטה לשוורמה"  שהעלה קיבוץ נחל עוז ביום הולדתו ה-16
קיבוץ נחל עוז קרוב ללבי. הייתי בין מקימי הקיבוץ, בו נישאתי לאיש שלי מוטקה נאור, ושנינו היינו חברי קיבוץ נחל עוז בשנותיו הראשונות. ושמרנו על קשרים איתו גם בשנים הבאות.
כשהקיבוץ התכונן לחגיגות ה 16 שלו, שמחתי לכתוב את מילות השירים למחזמר "קנטטה לשוורמה" שהועלה בחגיגה.
אחותו האהובה של מוטקה, רחל "רוחק'ה בלקין (נאור) ממייסדי להקת הכלבויניק וחברת הקיבוץ השתתפה בהצגה יחד עם רבים מחברינו וחברותנו . ההצגה זכתה להצלחה והשירים הוקלטו והושמעו בכלי התקשורת.
מאז עברו שנים רבות, אחרי אסון השביעי באוקטובר אנחנו שותפים בדאגה בכאב ובתקווה לשיקום המלא של הקיבוץ האהוב עלינו, נחל עוז.