אִמָא שֶׁלִּי הָלְכָה
עָזְבָה לִי אֶת הַיָּד.
אֲנִי צָרִיך לִשְׁמוֹר עָלֶיהָ
וְהִיא הָלְכָה לְבַד.

אָז שִׂחַקְתִּי עִם טַלִי וְדָן בְּרוֹפֵא
וְנוֹרָא הִשְׁתּוֹלַלְנוּ בַּגָּן
וּבֵינתַיִם חִכִּיתִי, חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,
חִכִּיתִי לָהּ כָּל הַזְּמָן.

אָז אָפִינוּ עֻגָּה וְהִשְׁקֵינוּ גִּנָּה
וְסַבְתָּא בָּנְתָה לִי סִירָה
וְסַבָּא בָּנָה לִי כָּזֹאת מְכוֹנָה
פִּתְאֹם אִמָא חָזְרָה.


אִמָא אִמָא אִמָא אִמָא
זֹאת אַתְּ זֹאת אַתְּ זֹאת אַתְּ!
אָמַרְתְּ שֶׁזֶה יִהְיֶה מַהֵר
וְזֶה הָיָה לְאַט.
אִמָא אִמָא אִמָא אִמָא
כַּמָה טוֹב שָׁבָּאת