חִכִּיתִי לַחָבֵר שֶׁלִּי, הוּא בָּא אֵלַי כָּל יוֹם.
אִם הֶחָבֵר שֶׁלִּי חָסֵר אֲנִי מַרְגִּישׁ אָיוֹם.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת רַק עַל יָד הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי,
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת לָהּ מָקוֹם וְהִיא שׁוֹמֶרֶת לִי.

יֵשׁ לִי חֲבֵרִים נֶחְמָדִים בִּמְיוּחָד
וְלִי יֵשׁ חֲבֵרוֹת נֶחְמָדוֹת אַחַת אַחַת
כִּי בְּלִי הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי (כִּי בְּלִי הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי)
אֲנִי לְבַד לְבַד לְבַד

אִם יֵשׁ לִי סוֹד סוֹדִי מְאֹד אָז טוֹב שֶׁיֵשׁ חָבֵר.
אֲנִי לוֹחֵשׁ לוֹ אֶת הַסּוֹד וְהַחָבֵר שׁוֹמֵר.
הוּא רַק לוֹחֵשׁ אוֹתוֹ בְּסוֹד גָּדוֹל לַחֲבֵרָה,
וְהִיא יוֹדַעַת שֶׁזֶה סוֹד, זֶה סוֹד סוֹדִי נוֹרָא.

חָבֵר שֶׁלִּי אוֹהֵב לָָרִיב, אַחַר כָּךְ לְהַשְׁלִים.
אָז בְּרוֹגֶז בְּרוֹגֶז לְעוֹלָם, שָׁלוֹם לְעוֹלָמִים
לִי יֵשׁ חָבֵר שֶׁרָץ עַל אַרְבָּע וּמְנוֹפֵף זָנָב.
וְאִם אֲנִי זוֹרֶק מַקֵל אָז הוּא קוֹפֵץ עָלָיו.

יש לי חברים…