אֲנִי נִרְגָשׁ, כָּל כָּך נִרְגָשׁ,
עָבַרְתִּי לְמָקוֹם חָדָשׁ,
קְצָת פּוֹחֵד וּקְצָת סַקְרָן
מַה שֶׁיָבוֹא, אֲנִי מוּכָן.

הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה בָּרְחָה לִי פּתְאוֹם,
לא מַכִּיר אַף אֶחָד, לא מוֹצֵא שׁוּם מָקוֹם.
אֵין חֲבֵרִים פּה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,
הֲלוֹא כָּל פָּנִים פּה – פָּנִים חֲדָשׁוֹת.

אֲנִי נִרְגָשׁ, כָּל כָּך נִרְגָשׁ,
עָבַרְתִּי לְמָקוֹם חָדָשׁ,
קְצָת פּוֹחֵד וּקְצָת סַקְרָן
מַה שֶׁיָבוֹא, אֲנִי מוּכָן.

עִם מִי צוֹחֲקִים פּה אִם יֵשׁ לִי בְּדִיחָה?
וְאֵיך וּמָתַי מִצְטָרְפִים לַמִּשְׂחָק?
עוֹבְרִים יוֹם יוֹמַיִּם, עוֹבֵר לוֹ קְצָת זְמָן
מַרְגִישׁ כְּמוֹ בַּבַּיִת וְטוֹב לִי גַּם כָּאן.