כְּדַאי לִהְיוֹת דָּג חֶרֶב.
מָה פִּתְאוֹם דָּג חֶרֶב?
קוֹרֵעַ אֶת הַיָּם וְהַמְּצוּלָה,
וְהַדָּגִים בּוֹרְחִים בְּבֶהָלָה,
זֶה מְסֻכָּן, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר.
אוּלַי כְּדַאי לִשְׂחוֹת בְּיָם אַחֵר?

כַּמָּה טוֹב לַדָּגִים הַיָּפִים,
חוֹלְפִים לָהֶם בַּמַּיִם הַשְּׁקוּפִים
בֵּין הָאַלְמֻגִּים וְהַצְּדָפִים
ןלא אִכְפַּת לָהֶם, לֹא אִכְפַּת לָהֶם...
צָפִים.

אוֹ דַּג זָהָב לִהְיוֹת אוּלַי,
תַּפְסִיק, תַּפְסִיק, זֶה לֹא כְּדַאי
זָהָב טָהוֹר מֵחֹמֶר מְשֻׁבָּח,
עַכְשָׁו הוּא כָּאן, עוֹד רֶגַע כְּבָר הָלַךְ.
תְּנוּעָה קַלָּה קְלִילָה בִּקְצֵה זָנָב -
וְנֶעֱלַם בַּיָּם אוֹצַר זָהָב.

כְּדַאי לִהְיוֹת דָּגִים עָפִים
מָה פִּתְאוֹם דָּגִים עָפִים?
נוֹרָא נֶחְמָד לִקְפֹּוץ בְּלִי בְּעָיָה
מֵעַל לַיָּם מֵעַל לָאֳנִיָּה
השחפיות קוֹרְאוֹת אֶל הַשְּׁחָפִים:
תִּרְאוּ, תִּרְאוּ, דָּגִים מְעוֹפְפִים.