אַהֲבָתִי, כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה,
פָּרְחָה לָךְ בַּגִּנָּה
אַהֲבָתִי כְּמוֹ מַנְגִּינָה
שְׁקֵטָה וַעֲדִינָה.

וְאַתְּ יָפָה, יָפָה כָּל כָּךְ
יֹופְיֵךְ תָּמִיד חָדָשׁ.
כָּל יוֹם אֲנִי אוֹהַב אוֹתָךְ
עַד שֶׁהַיָּם יִיבַש.

הַיָּם יִיבַשׁ, וּמֵרוֹב חֹום
יִתְפּוֹרְרוּ סְלָעִים.
אֲבָל בֵּינְתַיִם שְׁעוֹן הַחוֹל
נִגָּר, כְּמוֹ הַחַיִים.

תִּהְיִי יָפָה. רַק לִי חַכִּי
וְאֶת יָפְיֵךְ שִׁמְרִי לִי.
אֲני אֶחְזוֹר מִמֶרְחַקִּים.
אוּלַי אֶחְזוֹר. חַכִּי לִי.

רוברט ברנס. משורר סקוטי 1759 - 1796

"מתרגם הוא כמו אוהב המנשק את אהובתו דרך מטפחת," אמר ביאליק
"תרגום הוא כמו ריקוד ברגליים קשורות" אמר שלונסקי
"כמו התבוננות ברקמה מצידו האחר של הבד" אמר סרוונטס
"כל יציאה מלשון אל לשון היא כמו יציאת נשמה קטנה" אמר ביאליק

כולם כל כך צודקים

ואני מוסיפה תרגום הוא כמו נסיון לפתור חידה, שאין לה פתרון.