(מה קורה כשהמלך מימולוס הגדול נזרק מן הארמון יחד עם המלכה מימה העדינה, והוא חייב לחפש עבודה)

זֶה לא בִּשְׁבִילִי,
זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי
וְאֵין בִּכְלָל עַל מַה לְדַבֵּר.
אֲנִי, עִם כָּל הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי
בֶּטַח אֶמְצָא מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר.

לִהְיוֹת אִכָּר? נוּ, בֶּאֱמֶת!
צָרִיך לְהִתְכּוֹפֵף.
סַנְדְלָר? לֹא! מַה פִּתְאֹם? סַנְדְלָר
תָּמִיד הוֹלֵך יָחֵף.

דַּיָּג? אוֹי לֹא! זֶה אַכְזָרִי.
חֲבָל עַל הַדָּגִים.
אוּלַי חַיָּל? הַגּוּף שֶׁלִּי
גָּדוֹל עַל הַמַּדִּים.

זֶה לא בִּשְׁבִילְךָ,
זֶה לא בִּשְׁבִילִי,
וְאֵין בִּכְלָל עַל מַה לְדַבֵּר.
אַתָּה, עִם כָּל הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁלְךּ,
בֶּטַח תִּמְצָא מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר.

לִהְיוֹת נַגָּר? אֲנִי עוֹד לֹא
נָגַעְתִּי בְּמַסְמֵר.
סְפּוֹרְטַאי? לֹא, אִי אֶפְשָׁר. סְפּוֹרְטַאי
צָרִיךְ לָרוּץ מַהֵר.

סוֹפֵר? אוֹי לֹא. צָרִיך לִכְתוֹב
בִּכְלָל בְּלִי שׁוּם שְׁגִיאוֹת.
מַדְעָן? אֲנִי אַף פַּעַם לֹא
הֵבַנְתִּי נֻסְחָאוֹת.

זֶה לא בִּשְׁבִילִי,
זֶה לא בִּשְׁבִילְךָ,
וְאֵין בִּכְלָל עַל מַה לְדַבֵּר.
אֲנִי, עִם כָּל הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי
בֶּטַח אֶמְצָא מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר.

מוֹרֶה? אוֹי לֹא. יֵשׁ תַּלְמִידִים.
סוֹחֵר? צָרִיך סְחוֹרָה.
לִהְיוֹת כַּוְרָן? זֶה מְסֻכָּן.
דְּבוֹרִים עוֹקְצוֹת נוֹרָא.

רוֹפֵא? אֲנִי אָדָם רָגִישׁ.
אֲנִי לֹא סוֹבֵל פְּצָעִים.
אוּלַי סַבָּל? לֹא. זֶה כָּבֵד.
גַּנָּב? זֶה לֹא נָעִים.

זֶה לא בִּשְׁבִילִי,
זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי
וְאֵין בִּכְלָל עַל מַה לְדַבֵּר.
אֲנִי, עִם כָּל הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי
בֶּטַח אֶמְצָא מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר.
 

שַׂחֲקָן? נוֹרָא! אַתָּה צָרִיךְ
לָדַעַת לְשַׂחֵק.
לֵיצָן? אָיוֹם! אַתָּה בּוֹכֶה
וְהַקָּהָל צוֹחֵק.
אוּלַי מממ…? לֹא. לֹא אֲנִי.
מממ… זֶה אִי אֶפְשָׁר.
אוּלַי רַק ממממ… זְמַנִּי?
אֲנִי אָדָם יָשָׁר.

זֶה לא בִּשְׁבִילִי,
זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי
וְאֵין בִּכְלָל עַל מַה לְדַבֵּר.
אֲנִי, עִם כָּל הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁלִּי
בֶּטַח אֶמְצָא מַשֶּׁהוּ טוֹב יוֹתֵר.

על ההצגה המחודשת בתיאטרון ארנה פורת

ההצגה ״מה קרה בארץ מי?״ של תיאטרון אורנה פורת פגשה קהל סקרן, קשוב ומעורב, ילדים והורים שישבו יחד, צחקו והתרגשו.

ההצגה נגעה, הצחיקה, ריגשה ופתחה דלת לשיח חשוב, בגובה העיניים ועם הרבה חום.
האנרגיה באולם הייתה של יחד אמיתי, כזה שמרגישים שיש בו משמעות.

תודה גדולה לקהל שמילא את האולם עד אפס מקום, לשחקנים על עבודה מלאה בלב, ולכל מי שבחר להגיע ולהיות חלק מזה.
האולם היה מלא מפה לפה, והלב עוד יותר.
היה אחר הצוהריים קסום, מרגש, ומשאיר טעם של עוד.
…