הַשֶּׁמֶש עָלְתָה וְשָׁקְעָה לָהּ,
דּוֹלְקִים כּוֹכָבִים וְכָּבִים,
וְקַיִץ וְחוֹרֶף וְקַיִץ
וְשׁוּב בָּא אָבִיב, בָּא אָבִיב.

יוֹם חוֹל וְיוֹם חַג וְיוֹם אֵבֶל,
לְפֶתַע גָּדְלוּ הַבָּנִים.
פְּרִיחָה וְלִבְלוּב וְשַׁלֶּכֶת
וְקֶמֶט חָדָש בַּפָּנִים.

פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תִּינוֹקֶת,
חִיּוּך וְדִמְעָה וַחֲלוֹם.
מֵעַל לְבֵיתֵנוּ יָרֵחַ,
אֶצְלֵנוּ עָבַר לוֹ עוֹד יוֹם.

הַכּוֹכָבִים נוֹשְׁרִים
כְּמוֹ טִיפּוֹת שֶׁל דְּבָשׁ.
וּבַאָבִיב הַכֹּל
פּוֹרֵחַ מֵחָדָשׁ.
שִׂמְחוּ בַּיּוֹם הַזֶּה
וְאַל תֹאמְרוּ נוֹאָשׁ
כִּי בָּאָבִיב הַכֹּל
פּוֹרֵחַ מֵחָדָשׁ.

השיר נכתב בשנת  1969, להצגה "קנטטה לשוורמה"  שהעלה קיבוץ נחל עוז ביום הולדתו ה-16אבל לא נכלל באלבום. אולי נפסל להקלטה.

קיבוץ נחל עוז קרוב ללבי. הייתי בין מקימי הקיבוץ, בו נישאתי לאיש שלי מוטקה נאור, ושנינו היינו חברי קיבוץ נחל עוז בשנותיו הראשונות. ושמרנו על קשרים איתו גם בשנים הבאות.
כשהקיבוץ התכונן לחגיגות ה 16 שלו, שמחתי לכתוב את מילות השירים למחזמר "קנטטה לשוורמה" שהועלה בחגיגה.
אחותו האהובה של מוטקה, רחל "רוחק'ה בלקין (נאור) ממייסדי להקת הכלבויניק וחברת הקיבוץ השתתפה בהצגה יחד עם רבים מחברינו וחברותנו . ההצגה זכתה להצלחה והשירים הוקלטו והושמעו בכלי התקשורת.
מאז עברו שנים רבות, אחרי אסון השביעי באוקטובר אנחנו שותפים בדאגה בכאב ובתקווה לשיקום המלא של הקיבוץ האהוב עלינו, נחל עוז.