לסבתא שלנו קוראים נחשו
- למה?
שאלה נהדרת.
פשוט אי אפשר לקרוא לה אחרת.

כְּשֶׁסָּבְתָא "נַחֲשׁוּ" מְבַקֶּרֶת –
מִתְאַסְּפִים הַיְּלָדִים כְּמוֹ דְּבוֹרִים בְּכַוֶּרֶת:
הִגִּיעָה! הִגִּיעָה! סָבְתָא הִגִּיעָה!
וְכֻלָּם מִתְאַסְּפִים לִרְאוֹת מָה הֵבִיאָה.

הִיא קָנְתָה מַתָּנוֹת לְיָעֵל וּמִיכַל
לְגִיל וּלְיוֹסִי, וְגַם לְתַמָּה,
וּכְשֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ לָהּ יוֹתֵר נְכָדִים
קָנְתָה מַתָּנָה קְטַנָּה לְעַצְמָהּ.

"מָה פִּתְאוֹם לְעַצְמְךָ?" הִתְפַּלְּאוּ הַיְּלָדִים,
"מָה אַתְּ בִּכְלָל צְרִיכָה?"
"מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד," סָבְתָא אָמְרָה,
הִבִּיטָה בָּהֶם וְחִיְּכָה.
"מָה יָכֹלְתְּ כְּבָר לִקְנוֹת?" שָׁאֲלוּ הַיְּלָדִים.
סָבְתָא אָמְרָה: "לֹא חָשׁוּב."
"אֲבָל מָה בְּכָל זֹאת?" הִתְעַקְּשׁוּ הַיְּלָדִים.
סָבְתָא חִיְּכָה: "נַחֲשׁוּ".

יָשְׁבוּ הַיְּלָדִים וְחָשְׁבוּ, וְחָשְׁבוּ:
מָה כְּבָר סָבְתוֹת צְרִיכוֹת כָּל כָּךְ?
כָּרָגִיל הִתְחִיל גִּיל: "אַתְּ קָנִיתָ... אֶת קָנִית...
מַכְשִׁיר חַשְׁמַלִּי לַמִּטְבָּח.
שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁכְלָל שֶׁיִּהְיֶה חַשְׁמַלִּי,
שֶׁיִּהְיֶה תַּעֲנוּג לְבַשֵּׁל בִּשְׁבִילִי."

"לֹא, מָה פִּתְאוֹם?" אָמְרָה תַּמָּה.
"אֶת בֶּטַח קָנִיתָ לְךָ שִׂמְלָה אֲדֻמָּה,
הִסְתַּכְּלִי מָה אַתְּ לוֹבֶשֶׁת!
אַתְּ בֶּטַח נוֹרָא מִתְבַּיֶּשֶׁת!"

יָעֵל אָמְרָה: "אֲנִי יוֹדַעַת.
אֶת בֶּטַח קָנִיתָ לְךָ טַבַּעַת.
אוּלַי צָמִיד, אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת,
אֵיזוֹ מַתָּנָה נֶהְדֶּרֶת!"

"סֵפֶר מוֹתֵחַ!" הֶחְלִיטָה מִיכַל
"סִפּוּר מַסָּעוֹת יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.
מַלָּחִים אַמִּיצִים מְשִׁיטִים אֳנִיּוֹת
לְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת בִּמְעָרוֹת סוֹדִיּוֹת..."

יוֹסִי אָמַר: "אוּלַי סֵפֶר עָצוּב?
עַל יַלְדָּה יְתוֹמָה וְעַל גּוּר עָזוּב?"
"קָנִית טֵלֵוִיזְיָה, אֲנִי בְּטוּחָה."
"אוּלַי סְתָם קָנִיתָ לְךָ שְׂמִיכָה?"

סָבְתָא חִיְּכָה:
"לֹא נִחַשְׁתֶּם הַפַּעַם," אָמְרָה,
"לֹא נוֹרָא.
בֵּינְתַיִם שָׁלוֹם וְתוֹדָה רַבָּה.
נִתְרָאֶה בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא."

שָׁבוּעַ עָבַר. סָבְתָא הִגִּיעָה,
כֻּלָּם מִהֲרוּ לִרְאוֹת מָה הֵבִיאָה:

תָּמָר קִבְּלָה שִׂמְלָה אֲדֻמָּה
וְגִיל – מַעֲרֶכֶת חַשְׁמַל.
יוֹסִי קִבֵּל סֵפֶר עָצוּב,
וְסֵפֶר מוֹתֵחַ – קִבְּלָה מִיכַל

יָעֵל הַמְּאֻשֶּׁרֶת קִבְּלָה טַבַּעַת.
הַיְּלָדִים הִתְפַּלְּאוּ: אֵיךְ סָבְתָא יוֹדַעַת
לִקְנוֹת לְכָל אֶחָד מַתָּנָה
כְּמוֹ לְפִי הַזְמָנָה?

"וְעַכְשָׁו, מָה קָנִיתָ לְעַצְמְךָ?" שָׁאֲלוּ.
סָבְתָא אָמְרָה: "לֹא חָשׁוּב."
"הִבְטַחְתְּ לְגַלּוֹת!" הַיְּלָדִים הִתְעַקְּשׁוּ.
סָבְתָא חִיְּכָה: "נַחֲשׁוּ".